בלב השממה , בהרי יהודה
נ.ג. 284 ניקרא,
אלפי חילים בנשק אוחזים, מתאמנים
בג'יפים דוהרים, בטנקים שועטים
עיפים ורצוצים לארוחת צהרים מיחלים,
שם נמצאת חילת יחידה

בודדה
את האכל מכינה , טלי שמה
מצקת מביאה, בוחשת בקדרה
שני עגילים לבנים עגלים
עונדת לאזנה,
אף חולצה לבנה, חם במיטבחה
התאקלמה בסביבה, להזאת הסואה.
אך חיוכה ושערה מבליטים את יפיה,
מכל הלב שוקדת במשימתה.

החילים
מהאכל טועמים- לא מפסיקים
תוספת מבקשים, עוגה מקבלים
אנו במאה העשרים.

למאהל הטבחים נכנסתי,
בגוב האריות הרגשתי
לה לחשתי ,"שיר לך כתבתי
אך עדין לא הדפסתי"
כתבת למשלוח ביקשתי

בי הסתכלה, לא מאמינה,
הססה, חככה בדעתה,
את הזמן משכה
מים שתתה, את הפילה חיפשה
אישור ביקשה מבני ביתה,
התיעצה עם הסביבה

חגי הטבח חש לעזרתה
בנימוס עמי דיבר.
"חלס , חלס,
עזב אותנו משטויות"

כנפים לי נתן
את הפתח במנוד ראש הראה
"עוף מפה מהר"במלא הפה דיבר.

ממני חשש, את נערתו אקח ?

התעשתה , נתנה את כתבתה,
ת.ד. 12345
צ.ה.ל.