אף פעם לא הבנתי מה יפה בנגב, הכל חול וחול וצהוב וחם.
תמיד תארתי לעצמי את זה כמו מדבר- מת.
אבל אומרים שהמדבר הוא אחד המקומות הכי חיים שיש, פשוט צריך
לדעת להסתכל.
אז יכול להיות שאין לי את המיומנויות האלה של זיהוי כל החיות
הקטנות שמתחבאות בחול.
אני לא יודעת למצוא את המערות הקרירות עם הנחלים הטבעיים.
אחת הסיבות היא, שכולם משתמשים שם בצבע הסוואה ואם אתה לא
עירני מספיק ולא יודע מה, איפה ומתי לחפש, אתה מפספס את היופי
הסודי הזה.
היית לי דיונות של הבטחה שלא ידעתי לאחוז בידיים ועפת דרכי כמו
חול.
עכשיו המדבר הוא עצוב לי, והוא לא מחביא שום דבר יותר, לא
בשבילי.
הבנתי שזאת לא אני, אני כנראה לא זאת שמסוגלת לקרוא בצהוב,
לקרוא ביבש.
טיפוסה עירונית ירוקה, מאד אובדת עכשיו.
המדבר שלך יפה, אני בטוחה, צר לי שלא יצא לנו לרכב בערבות הללו
יחד.