[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יהונתן כסיף
/
נבואה שמימית

עמדתי בחניון, בוקר שבת חם ונעים. משטח הדשא האינסופי התפרש
מאחורי, צווחות וזעקות פחד נשמעו מרכבת ההרים אשר התנשאה לגובה
מעבר לכביש, ואחזתי בספר בידי. הנבואה השמימית.
תפקידי היה פשוט מאוד. לדרוש את הקבלה מהרכבים היוצאים. במידה
והם לא שילמו בכניסה, לגבות מהם שמונה שקלים. רק שמונה שקלים.
פשוט לא?
ישבתי בשקט וקראתי את עמודיו האחרונים של הספר, כשמדי פעם הגיע
רכב, קם בחיוך רגוע, בודק, מרים את המחסום, מוריד את המחסום,
שב ומעיין בספר. עד שהוא הגיע.
טנדר גדול נעמד מול המחסום. הייתה זו כבר שעת צהריים חמה.
מאחורי הטנדר נגררה קבינה סגורה ונובחת.
"בוקר טוב אדוני," אמרתי לבחור שישב בפנים, "אשמח לראות את
קבלת התשלום.
"פתח ת'מחסום!" אמר הבחור בפנים זועפות.
"מצטער," אמרתי, "אסור לי. אני צריך לראות ששילמת בכניסה, אחרת
אצטרך לגבות ממך שמונה שקלים, תשלום על החנייה."
"מה זה?" שאל הבחור בעצבים.
"אני..." ניסיתי להסביר כשפתח הבחור את דלת הטנדר בכעס ויצא
החוצה. "כל מה שאני מבקש זה לראות את הקבלה, או שמונה שקלים."
פניו היו אדומות ומאיימות. ניביהם של שני דוברמנים רעשנים
נחשפו דרך צוהר קטן בקבינה שבאחורי הטנדר.
"אני אראה לך מה זה שמונה שקלים. פתח ת'מחסום!" צעק ודחף אותי
בחוזקה. מעדתי על גדר נמוכה שניצבה שם.
קמתי על רגליי, מחייך. "אני לא מבין על מה אתה עצבני כל כך,"
אמרתי, עשיתי לך משהו רע? אתה חנית כאן, אתה צריך לשלם, למה
לעשות מזה עניין? זה עושה אותך ליותר גבר?"
"אנ'לא אתן לך זין אני לא אתן לך." אמר הבחור שוב בעצבים.
"זה בסדר," אמרתי לו, "אני לא רוצה לראות את הזין שלך. רק
שמונה שקלים." המשכתי לחייך.
"מה אתה מחייך יא חתיכת הומו, יא בן זונה!" הוא צעק. ברקע
התגברו נביחות הדוברמנים. "אני אשבור לך ת'גוגולת יא חתיכת
חרא! אני אזיינ'ך ת'צורה!" דחף אותי שוב.
שוב נפלתי. ושוב קמתי מחייך, לא נותן ליצור המאיים לשאוב ממני
את האנרגייה. לא להחזיר לו את מה שהוא דורש.
"אני אקרע לך ת'אימא! אני אפרק לך ת'מפרקת! אני מאלף פה
ת'כלבים כל שבת! פתח ת'מחסום אמרתי לך!" הוא המשיך כשהוא נצמד
אלי בגברתניות.
הכלבים המשיכו נובחים בשאון, רירם נוזל על רשת הצוהר.
"כן," אמרתי, "נראה שהם לומדים ממך הרבה."
פניו האדומות קפצו פיהם, ויריקה נשלחה היישר על פרצופי. המשכתי
לחייך כשפקחתי את עיני.
"תודה אדוני," אמרתי מול עיניו המטורפות, "זה היה מרענן.
עכשיו, אחרי שנהנית, אתה יכול ללכת ולספר לחבריך." הרמתי את
המחסום. "אולי גם תלמד את הכלבים שלך לירוק ככה, זה יכול להיות
מעניין!"
אגרוף היכה בבטני, ונפלתי שוב מקופל על האדמה. טריקת דלת
וחריקת צמיגים העלימו את הטנדר מהמקום.
קמתי ממקומי, מחייך, וצעדתי לעבר הברזיה הקרובה לשטוף את פני.
אחרי שעתיים הקשבתי לחדשות ברדיו שבבוטקה.
"גבר ושני כלבי דוברמן נהרגו בתאונה קטלנית באיילון. נראה כי
הגבר איבד שליטה על רכבו בעקבות התקף לב שפקדו."
המשכתי לחייך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי ייתן
ובגלגול הבא
תהיה עני!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/4/02 6:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהונתן כסיף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה