פסקל אמר בימיו כי ללב יש הגיון משלו, שאפילו להגיון עצמו, אין
מושג מהו.
ג'רי ספנס הגה גישה משלו, לא באותו העניין, אמנם, אבל אפשר
למצוא את הקשר בין שני ההרהורים. הוא הגה, כי כל האומנות
שבאדם, נובעת קודם כל מהלב, ולידיים ה"מוציאות לאור" של
האומנות, מרחב חשיבה דגול ורחב יותר משל המוח.
אם אכן נקשר בין השניים, נובע, כי ביצועי הלב נעשים קודם כל
ע"י המוח המורחב של הידיים - וזהו בסיס לכל אמנות קיימת. המוח
עצמו - רק מעגל פינות. האומנות עצמה היא יציר סופי של הגיון
הלב. כל תמונה, פסל, צילום, הצגה, סיפור - אלו תוצרים מוגמרים
של הגיון ליבו של היוצר אותם.
התיישבתי לכתוב את זה. את כל מה שכתוב כאן. לקחתי משפט של אחד.
עוד משפט של השני. זיינתי לכם את השכל על הקשר בין השניים. זו
אומנות. זהו פרי הגיון לבי.
טוב, לא אמרתי שאומנות לא יכולה לשעמם.