הזקן נכנס לבניין בשעות הבוקר המאוחרות. הוא היה עייף לאחר
ההליכה הממושכת ברחוב ולכן ניגש מייד לקולר שעמד בצמוד לקיר
השיש. הוא לגם את המים בשקיקה, בלי לשים לב לטיפות שגלשו לעבר
חולצתו. לאחר שסיים ניגב את פניו. הוא העיף מבט חטוף בארץ השיש
בה הוא מהלך ועשה מספר צעדים לעבר המעליות. לחץ על הכפתור
והמתין. בינתיים החל להכות ברצפה באמצעות רגלו הימנית, מכות
בעלות קצב מסוים, טה-טה-טה, טה-טה-טה.
מסתבר שזו אחת מיני רבות של פעולות שעושות הדמויות ברגעים
המתים של הסיפור. חלקן גוזזות ציפורניים, חלקן מתקתקות באצבעות
וחלקן סתם נעות במעגלים. גם אצל ג'וייס הן עושות זאת. בי
נשבעתי. נעזוב מהתלה זו ונחזור אל הזקן שלנו.
המעלית נפתחה, בפנים עמדו גבר ואישה, הזקן נכנס פנימה תוך כדי
שהוא מהנהן בראשו לשלום. מסתבר שהמחווה העתיקה לא התקבלה אצל
שוכני המעלית שהשיבו בפרצופים חתומים ושפתיים קפוצות.
נו מילא, חשב הזקן, ולחץ על כפתור הקומה התשיעית. המעלית
התקדמה כלפי מעלה. לאחר מסע של כך וכך דקות, שאותן העביר הזקן
בסקירת תנועות הגוף של שני הנוכחים האחרים, גבר ואישה, כאמור.
היה זה ברור כשמש ששורר בין השניים מתח מיני, ואולי מתח
מקצועי, או שמא מתח ידידותי, אם קיים כדבר הזה. אין חשיבות
לקשקושי סרק אלו, מתח, מכל סוג שהוא, היה שם.
הזקן יצא מהמעלית בקומה התשיעית ופנה לעבר פקידת הקבלה.
"שלום לך, אני למר בראל."
הפקידה העיפה בו מבט חוקר ומיד הסיקה שמקומו אינו כאן. אומנם
עומד הוא ישר לפניה, רואה ונראה, אך היא חושבת שדמותו אינה
מתאימה לנוף ומתייחסת אליו בביטול.
"גברת ? אני לאדון בראל." התמיד הזקן. הפקידה הטריחה את עצמה,
ובדקה ביומן הפגישות של המשרד, "איך קוראים לך ?" שאלה
בתקיפות. "סמית', ג'ון" השיב הזקן.
"אני מקווה שאתה לא מנסה למתוח אותי, מר סמית' "  אמרה הפקידה,
כשהיא מדגישה את שמו של הזקן, כאילו מוסיפה 'אם אכן זהו שמך
האמיתי'.
"מסתבר שאתה צודק, נקבעה לך פגישה עם מר בראל לשעה עשר." לא
היה שמץ של התנצלות בקולה.
"תודה לך גברתי."
הזקן המשיך לכיוון משרדו של מר בראל. היה זה משרד יפה, משופע
בעץ מהגוני ובחלון המשקיף לים. "שלום לך." הזקן הניד בראשו
למראהו של מר בראל.
האחרון קיבל את פניו "בוא, היכנס, תרגיש כמו בבית."
"תודה." השיב הזקן ומייד הוסיף "ברשותך אדוני, הייתי רוצה לגשת
ישר לעניין," כאילו ידע שלסיפור זה קיימת מגבלת מילים שמונעת
ממנו להתפרש על-פני מספר רב של עמודים.
"כמובן, אדוני," השיב מר בראל "טיים איז מאני ומאני לא גודל על
העצים," בראל היה ממשיך ברצף של קלישאות זחוחות לולא היה הזקן
קוטע אותו "ובכן, אני רוצה שהמשרד שלך יעזור לי להפיץ את רוח
האהבה," אמר הזקן "ויש לי מימון בלתי מוגבל לכך."
בראל נראה מבולבל קמעה. הפרסומאי הותיק לא ידע איך להגיב. "אתה
מתכוון למותג AHVA ?" ניסה "מוצרי קוסמטיקה מים המלח ?"
"אינני יודע על מה אדוני מדבר."
לאחר כמה דקות של שקט מביך, עבור מר בראל, זקננו לא היה ער
למבוכה, השיב הפרסומאי "רגע, שאני אבין," השתנק  "אתה רוצה
להריץ קמפיין לאהבה ?"
"כן."
"אהבתי, אהבת, אהבנו, אהבתם" חזר מר בראל לימי כיתה ג'.
"כן אדוני."
"אה, אני חושב שהבנתי," הפרסומאי היה מרוצה מעצמו "אתה מתכוון
למשהו בסגנון 'אלימות זו לא התשובה', 'נהג, אל תחצה חיים'
ו-'stay in school'. מין קמפיין שכאילו בא להציג מטרה נעלה
ומוסרית בעוד הפונקציה האמיתית שלו היא להציג את הלוגו של
הארגון המפרסם."
"אינני מבין על מה אדוני מדבר." השיב הזקן בתום.
בראל נראה אובד עצות.
"אנסה להסביר לאדוני במילים פשוטות," פתח הזקן בלא שמץ של
זלזול "הגעתי למסקנה שבני האדם חדלו מלאהוב. אומנם זוגות
צעירים ממשיכים להתאהב, והזקנים שילדו אותם עדיין אוהבים, אהבה
רומנטית זו ממשיכה להתקיים כי היא אחד מצורכי הקיום של האדם.
האהבה שעליה אני מדבר היא זו שאליה מכוון הפתגם 'ואהבת לרעיך
כמוך'. אהבה שמופנית כלפי שאר בני האנוש, וכוללת בתוכה כבוד
הדדי ונימוס. ואהבה זו הולכת ופגה." סיים הזקן את הסברו. לפחות
חשב שסיים.
"ואיך אתה חושב שקמפיין פרסומי יעזור ?" בראל התפכח ומיד ירה
"המימון לכך הוא מכיסך?" מתעלם מהערת הזקן בתחילת השיחה.
הזקן בחר היטב את מילותיו "מי כמוך יודע, מר בראל. אינני טיפש,
ערכתי מחקר קטן ומצאתי ש'קשר-בראל' הוא משרד הפרסום המצליח
בישראל. הבחורים שלך יודעים טוב מאוד איך להחדיר מוצר לשוק
הישראלי.
בזמנים קשים אלו, בהם השנאה היא נחלת הכלל, מבצבצת בלבם של כל
בני האדם, כאילו הייתה משאב נחשק, היא זורמת בורידיהם, ומרגיעה
את הגוף עד למנה הבאה, שלבטח תבוא במהדורת החדשות הקרובה, בתור
למכולת או סתם כך ברחוב." הזקן עצר כדי לשאוף קצת אוויר, איננו
צעיר כשהיה.
"בזמנים שכאלו, דרושה מכה נגדית, ואהבה היא תרופת הנגד הטובה
ביותר לשנאה.
הכוח החזק ביותר בעולם כיום, אפילו יותר חזק מהשנאה, הוא
השיווק. בעזרת שיווק נכון אפשר למכור הכל,"
"קרח לאסקימוסים ?" קטע אותו בראל.
"כן, גם זה," חייך הזקן והמשיך "בני האדם רוצים שתמכור להם
משהו, אז למה לא למכור להם אהבה ?
נפתח תחילה בשוק הישראלי, לעניות דעתי, ברגע זה, המזרח התיכון
הוא האזור הנזקק ביותר לקמפיין שכזה. לאט לאט, הקמפיין יחדור
אל לב האוכלוסייה, הוא יהפוך לנושא השיחה החם ביותר סביב הקולר
בעבודה, בבתי הקפה ואפילו במגרשי הכדורגל.
"במגרשי הכדורגל ?" הזדעק בראל.
"כן, כן, אם הבחורצ'יק ההוא הצליח לגרום להם ללבוש חולצות
שעליהן כתוב 'יש בנו אהבה, והיא תנצח', גם אתה יכול מר בראל,
אני מאמין בך ובצוות עובדיך."
"עדי גורדון ? הוא בכלל מהכדורסל."
"אין זה משנה, מדוע אתה נתפס לקטנות מר בראל ?" לא היה בקולו
של הזקן ולו שמץ של כעס "אנחנו הולכים 'להריץ', כדבריך, את
המושג אהבה, כ"כ חזק, שכולם ירצו לקחת חלק בכך.
אינך מבין שאנו עומדים בפני גדולה ? איך אמר הבחורצ'יק המזוקן
ההוא,
all we need is love
אני ואתה הולכים לממש זאת."

לאחר מספר שבועות, בבית ממוצע, בעיר ממוצעת, נאמר רחובות, נשמע
הדו-שיח הבא:
"דוד, תראה מה הגיע בדואר ?"
"מה את רוצה שולה ?"
"בוא, דוד בוא תראה, זה נייר מאוד יפה, ובכותרת רשום אהבה ועוד
איזה משפט באנגלית.
אני חושבת שראיתי את זה גם על שלטי החוצות שליד עזריאלי."
"תזרקי את הזבל הזה לפח ולכי להכין לי משהו לאכול."

נכתב בהשראת  All We Need Is Love עם קמצוץ של שורות מתוך
A Death of a Disco Dancer :
"Love, peace and harmony ?
Love, peace and harmony ?
Oh, very nice
very nice
very nice
very nice
..but maybe in the next world"