סתם יום אביב שטוף שמש, ילדה קטנה ששמה "שחר", קמה בבקר ואומרת
לאמא: "אני הולכת ליער לקטוף פרחים לסבתא".
זאת לא כיפה אדומה זאת הבת שלה.
אמא אומרת: "לא , את לא הולכת, מסוכן ביער יש שם זאב רשע".
"אני כן הולכת, אני לא קטנה והזאב לא יעשה לי כלום, הוא
טיפש".
"את לא הולכת".
"אני כן".
"את לא".
כך המשיך הויכוח:"אני כן", "את לא", עוד שעה ארוכה.
בסוף אמרה שחר: "אניהולכת ודי" ויצאה את הבית.
יצאה לדרך עם כלב הזאב שלה, ההולך איתה לכל מקום.
הלכו השניים בשביל קוטפים פרחים ושרים:"לא מפחדים מהזאב הרע,
לא מפחדים מהזאב הרע".
פתאום ראו עופר קטן שאל אותם: "לאן אתם הולכים, אפשר לבוא
איתכם"?
"בטח, אנחנו הולכים לבקר את סבתא, "גריזלדה". היא אפתה את
העוגיות הכי טעימות בעולם".
כך הלכו שלושתם. פתאום נפל על ראשה של שחר דבר מה. הסתכלה
וראתה, אגוז. "מי זורק עלי אגוזים? אוכלים אותם לא זורקים".
"אני מצטער נפל לי, לא התכוונתי, אפשר לבוא איתכם"?
"טוב, אבל לא תזרוק יותר אגוזים"?
"מבטיח".
כך הלכה החבורה ונוספים אליה ציפורים, פרפרים, שפנים וחיות
שונות.
הולכים ושרים: "לא מפחדים מהזאב הרע, לא מפחדים מהזאב הרע".
"אני עייפה באו ננוח", אמרה שחר.
התיישבה על סלע גדול וזללה תותים אדומים ושחורים, שליקטה
בדרך.
לאחר שנחו קצת, שיחקו מחבואים ותופסת.
פתאום נעמדו כולם "הי מאיפה צץ הבית הזה הוא לא היה פה קודם.
בית מוזר צח כשלג עם גג אדום כדם. מענין מי גר בבית הזה הוא כל
כך יפה, בואו נראה".
נגשה שחר לדלת ודפקה עליה חרישית.
אין תגובה.
ראתה שחר שהדלת פתוחה, פתחה סדק הכניסה ראש ואמרה בשקט בשקט
שאף אחד לא ישמע: "יוהו יש פה משהוא"?
אין תגובה.
"איך את רוצה תגובה אם את צועקת בשקט"? אמרו כל החיות בת אחת.
"טוב נו. יוהו יש פה משהוא"? צעקה בקול.
אין תגובה.
"אתם רואים גם כשאני צועקת בשקט וגם כשאני צועקת בקול אין
תגובה, נוניקים".
פתחו את הדלת עוד ונכנסו לבית שריח תפוחי אדמה ממלא אותו.
ריח תפוחי האדמה הזכיר להם שהם רעבים.
"אני רעב". אמר הסנאי פיו היה מלא אגוזים.
"בואו נטעם רק קצת מתפוחי האדמה יש פה המון אף אחד לא ידע".
"אסור זה לא שלנו".
"רק קצת בחייך".
"נוניקים אתם ממש נוניקים".
לקחו מזלג וכל אחד לקח חתיכת קטנה מתפוחי האדמה.
פתאום צעקה שחר: "הי גמרתם את הכל, אמרתי לכם שאסור לגעת. מה
נעשה עכשיו"?
עוד הם מתווכחים ונשמעו צעדים וקולות שירה "הבטן שלי צועקת
תפוח אדמה, הבטן שלי רוצה תפוח אדמה" על השביל המוביל לבית.
שחר וכל החיות לא ידעו מה לעשות. הם ניסו להתחבא אך היה מאוחר
בפתח עמדו ארבעה דובי פנדה אחד ענק אחד גדול אחד קטן ואחד
פיצפון.
"מי מי אתם"? שאלו הדובים.
"אנחנו ילדה קטנה שהולכת לסבתא וקוטפת לה פרחים ואלו חיות היער
שמלווים אותי". אמרה שחר
"אתם רוצים לבוא איתנו סבתא שלי אפתה עוגיות הכי טעימות
בעולם".
שאלה שחר את הדוב הקטן ואת הדוב הפיצפון.
"אמא אנחנו יכולים, בבקשה". אמרו שני הדובים ביחד.
"טוב אם אתם מבקשים כל כך יפה, אבל תזהרו מהזאב הרע".
וכך נוספו לחבורה עוד שני מלווים.
הם כל כך שמחו ללכת עם הילדה היפה ששכחו שהם רצו תפוח אדמה,
נו בטח עוגיות יותר טעימות מתפוח אדמה במיוחד שאין יותר.
כך המשיכה החבורה לשחק ללכת ולשחק.
"לאן אתם חושבים שאתם הולכים"? שמעו את קולו של הזאב צורם
באזנם.
"אסור לכם לעבור פה זה השביל שלי, היער שלי, הפרחים שלי הכל
שלי, שלי שלי שלי".אמר הזאב.
כל החבורה החלה לשיר:"לא מפחדים מהזאב הרע, לא מפחדים מהזאב
הרע".
הזאב התחיל לנהם כדי להפחיד אותם להרגיזם אבל הם המשיכו לשיר
"לא מפחדים מהזאב הרע, לא מפחדים מהזאב הרע".
הם שרו חזק ויותר חזק ויותר חזק עד שהזאב שם את כפותיו על
אוזניו כדי לא לשמועה אך זה לא עזר. לקח הזאב את רגליו וברח
לתוך היער.
"רגע רגע אני יותר חכם מהם אני אתחבה ואראה לאן הם הולכים אני
אסדר אותם". אמר לעצמו.
כל החבורה המשיכה בדרך והגיעה לבית של סבתא גריזלדה דפקו
בדלת.
"סבתא סבתא הבאנו לך פרחים ופירות מהיער, זאת אני שחר".
פתחה סבתא גריזלדה את הדלת וריח מתוק של עוגיות שוקולד צ'יפס
משך את אפם.
"בואו, עשיתי לך את העוגיות שאת אוהבת תני לבני לוויתך". אמרה
סבתא.
עוד הם אכלים ושותים מיץ תפוזים נשמעה דפיקה בדלת: "סבתא אני
רוצה גם עוגיות שוקולד צ'יפס את יודעת שאני אוהב נורא עוגיות
שוקולד צ'יפס". ניסה הזאב לחכות את קולה של שחר. רק שהטיפש לא
ידע ששחר הגיעה לפניו לסבתא והזהירה אותה שהוא בדרך.  
שחר סבתא והחיות החליטו לסדר את הזאב, הם ידעו שהוא מעוד אוהב
את העוגיות של סבתא גריזלדה (נו מי לא אוהב עוגיות).
הם אספו בדרך אבנים וצבעו אותם שיראו כמו עוגיות.
סבתא פתחה את הדלת לרווחה והזמינה את הזאב להכנס לטעום
מהעוגיות. הוא אכל ואכל ואכל עד שכאבה לא הבטן. ניסה הזאב לקום
ולא יכול כי היה כבד ושמן.
עזרו לו שחר סבתא והחיות לקום וליוו אותו עד מעבר שער הגינה של
הבית.
הזאב הלך לאט לאט ובכה: "כואבת לי הבטן לא רוצה יותר עוגיות,
כואבת לי הבטן אני שונא עוגיות".
שחר סבתא וכל החיות עמדו שמעו והתפקעו מצחוק לשמע שירו של הזאב
"כואבת לי הבטן לא רוצה יותר עוגיות, כואבת לי הבטן אני שונא
עוגיות".
זה עונשו של כל זאב רע הרוצה מה שלא בשבילו.
חבורת החיות ושחר נפרדו מסבתא גריזלדה. הם ליוו את שחר חזרה
לביתה שרים וצוחקים "כואבת לי הבטן לא רוצה עוגיות, כואבת לי
הבטן אני שונא עוגיות".