חתוליקו


היה היה פעם לפני הרבה שנים כלבלב קטן בצבע חום אדמה, הכלבלב
היה מאושר, הוא כשכש בזנבו וחשף את שיניו בחיוך מלבב, שכמו היה
תמיד על פרצופו הכלבלבי הלבבי. באותה שכונה גר גם חתלתול חמוד
וקטן, צחור כשלג דאשתקד ופרוותו צמרירית ורכה כמו מוך. לכן מהר
מאד הפכה למקום משכנם של אלפי קרציות ופרעושים שחיפשו ולבסוף
מצאו פרווה כה חמימה צמרירית ורכה. גם מהם החיוך לא מש. רק
החתלתול היה אומלל, אומנם היתה לו פרווה חמימה, צמרירית ורכה,
אך בגללה הוא גירד כל הזמן ולא היה לו זמן לחיי חברה תקינים,
לאכילה, לשתייה או אפילו לצפייה בטלוויזיה. רק כשישן מצא מפלט
כשחם על יד ענוגה המברישה את פרוותו החמימה, הצמרירית והרכה.
יום אחד חלם שמצא פתרון. בחלומו נכנס למיקרו-גל למשך 50 שניות
ויצא מחומם ומזיע, אך הפשפשים, פרעושים וקרציות מתו מהחומר
דמוי ה - K-500 שהופרש מגופו.
הדבר הראשון שעשה כשקם בבוקר היה ... לצחצח שיניים, במשך צחצוח
השיניים לא הפסיקה לנקר במוחו המחשבה כי מצא פתרון לגירוד, כה
להוט היה כבר להיכנס למיקרו, ששכח לירוק את משחת השיניים, והחל
לאוץ לרוץ למיקרו כשמאחוריו מתנפנף לו זנב משחת שיניים וכתמים
לבנים נוצרים אורך הדרך. הוא נכנס אל המיקרו אך לא ידע איך
לסגור את הדלת מאחוריו. כבר כמעט התייאש כשלפתע קפץ, נעמד
כשאחוריו אל פתח המיקרו, זנבו אוחז בקצה הדלת והוא טורקה
בחוזקה, בפעם הראשונה היא נטרקה על זנבו ובתמורה נשמעה יללה
עצובה ומתמשכת, כך גם בפעם השניה, ובשלישית - סוף-סוף נשא פרי,
וסגרה מאחוריו. עתה הוא החל בהמתנת 50 השניות. חלפו להן 50
השניות, והוא שמח שאפילו חם לא היה לו וגם סחרחורת לא קיבל
(אולי פה חשוב לומר כי כנראה הסיבה לכך היא שהוא לא הסתובב),
אך ידע שאם ימתין אפילו 5 שניות הוא עלול למצוא את מותו
(ובימינו קשה למצוא נשמות), פנה לצאת אך המציאות הלמה בפניו
כשהתנגש בדלת שסירבה להיפתח. אבוי לחתוליקו המסכן, את הדלת
ניתן לפתוח רק מבחוץ! בכה החתול ויילל לתקרה, השלים עם גורלו,
עד שהקלסטרופוביה גברה, ומרוב לחץ, פרץ דרך הדלת בזינוק מרשים
ונחת בכיור, מסביבו רסיסי הזכוכית מהדלת, מעליו ברז מים מטפטף
ומאחוריו:   כרמן, שחשה למקום בשמעה את ההמולה רבתי, חתוליקו
המסכן, נשמתו כמעט פרחה לו (ובימינו קשה למצוא נשמות שפרחו)
הוא רצה לקבור את עצמו בכיור מרוב כלימה, מבוכה ובהלה,
ובדמיונו כבר ראה עצמו הופך דקיק - כדור צמר לבן, צמרירי ורך
כשלג דאשתקד אשר נפרם לחוט ארוך, לבן, צמרירי ורך (מעט פחות
רך) המשתחל דרך חריצי הכיור, אולם הדמיון נגוז לפני שקרם עור
ולו גיד אחד, הוא נזכר - הצינור מהכיור מוביל למקום הרוחש
מיליוני ואף מיליארדי זני פשפשים, פרעושים וקרציות שרק יגבירו
יגונו, ובנוסף כרמן ברגע של טרוף עלולה לאחוז בקצהו ולקושרו
למתכת שבין חריצי הכיור, והו, אז לפתוח את המים, כן המים,
ועתידו יתקדר עוד יותר ויהיה אפל כמנהרה ללא אור בקיצה.
מה יעשה חתוליקו? היאבד את שפיותו? היקפץ מן הכיור אל תוך מעבד
המזון וייצר לוף תקני? הירוץ סביב עצמו בתוך הכיר במטרה לתפוס
את זנבו, יצליח, ויתלשו בחמת זעם?
לא, לא ולא, חתוליקו שלנו אומנם לא ידוע במזלו הטוב אך חשיבתו
במקרים מסוימים מהירה כברק, הוא אסף את כל הנתונים שהצטברו
במהלכים האחרונים, ניתחם, הגיע לידי מסקנות, מתוכן הקיש דרכי
פעולה אפשריות, ובחר באחת, אותה מילא בקפדנות ובדקדקנות על-פי
תרשים שכמו נצרב במוחו - יללה ארוכה ומקפיאה נתמלטה מגרונו,
כששרירי רגליו השתרגו, התכוננו לקפיצה, התכווצו ובבת-אחת
התמתחו - דבר שהביא לקפיצה מרשימה אל השיש, ממנו בריצה מהירה,
זינוק קטן והוא על הרצפה, עליה רץ במלוא המהירות (כשהוא כמובן
נזהר שלא לדרוך על הקווים), תיקל עציץ שניצב בדרכו ותוך שניות
מועטות מצא עצמו מתחת לספה הכבדה, כשמסביבו עלטה כבדה בלבד,
ושקט, שהופרע רק על-ידי הלמות לבו שדמו באוזניו למרעישות
עולמות, אך הוא החכם, ידע כי רק הוא שומע את ליבו הזעיר וכי
כעת משימתו הוכתרה בהצלחה.
כרמן היתה בטוחה שעוד רגע קט תכבה השמש והאדמה תפער את פיה
ותבלעה - היום הזה היה מקולל, אמש עוד הלכה לישון מחוייכת לאחר
10 שנים בדיוק של שלווה ואושר בכל פינה כשלפתע הכל התהפך, לפני
כעשר דקות קמה מגירוד איום ונורא של פרעושים, מצאה שובל לבן
ולא ברור של חומר לבן, דביק ובלתי מזוהה, המיקרו שבור, נכנסו
לה זכוכיות לרגליים, חתוליקו שלה נבהל וכמעט חטף התקף לב,
וביללתו כמעט והחטיף לה את-כיף לב במנוסתו הפיל עציץ, ועתה
לאחר כל אלה יש רעש עצום הנשמע כהלמות תופים ענקיים שנדמה
כאילו בוקע מביתה ומהדהד בכל העולם ואף מחוצה לו.
כרמן החליטה לעקוב אחר מקור הרעש ומצאה להפתעתה את חתוליקו
מתחת לספה, כשליבו פועם בעוצמה בלתי רגילה. הכל התחבר לה - הוא
היה במיקרו, שבר אותו, גרם לזכוכיות להכנס לרגליה, הפיל עציץ
ועתה גם מרעיש כך שבעוד רגע כל העולם ואשתו הטריה יבואו וידרשו
שקט, ומרוב בלאגן יהרסו את ביתה שהיה מטופח. חיוכה ושלוותה
נמוגו כהרף עין והפכו לקור ורוע לב שלא ידעה כי קיימים בה,
תפסה את חתוליקו בעורפו פסעה בהחלטיות ובמהירות לא מבוטלת אל
שכניה, בלא לדפוק או לבקש רשות, נכנסה לביתם, פתחה את
מיקרו-גלם, והכניסה את חתוליקו לתוכו, כשבליבה אמרה לעצמה -
מיקרו רצית, מיקרו תקבל, כבקסם/ נס/ צרוף מקרים בלתי מובן כבנה
את השעון ל 50 שניות ולחצה על start, חתוליקו התחיל להסתובב
במקרו. מבחינתו הדברים התגלגלו מעט שונה - מסימתו מולאה כראוי,
והוא הגיע בהצלחה למקום מפלט, אלא שבאופן מוזר ולא רציונאלי,
ליבו גילה את מיקומו, ולא רק זו אלא גם הוכיח את אשמתו, וללא
שהות להתגונן, או להסביר את מניעיו ומעשיו, חש עצמו מורם
באוויר, תחילה קיווה להיזרק מהבית, אולם כשנכנסו לבית שכניו
וכשדלת המיקרו נפתחה והוא החל את דרכו אליו, מחשבתו המהירה
הספיקה לנתח את כל הנתונים ולמסור לו שהוא בדרך למיקרו.
ובהיותו במיקרו נותר לו לקוות כי זוהי יד עליונה נעלמה המכוונת
את הדברים, וכפי שהגביר את הלמות ליבו כך גם כרמן תלחץ על 50
שניות ולא אף 5  שניות יותר על מנת שלא ימצא את מותו (בימינו
קשה למצא נשמות) ואזי חלומו אולי יתגשם ומעז יצא מתוק, הוא לא
ידע כי כרמן לחצה על 50 שניות בדיוק - לו ידע, ליבו ודאי היה
עולץ בקרבו. אך הוא נשאר מתוח, ובעודו מסתובב החל לספור את
השניות לאחור בלב (בליבו הותקן, כחמש שנים קודם,שעון קינטי
המאפשר דיוק של 1/10 השניה), בחמש השניות הראשונות, הוא היה
בהלם ולא הרגיש מאומה, בין החמש לחמשעשרה הוא עדין לא הרגיש
חום, אך ראשו החל להסתחרר, תרופה לזה מצא כשנזכר בשעורי הריקוד
- התמקד בנקודה אחת וסובב אליה כל הזמן את הראש, לאחר עשרים
וחמש שניות, הוא כבר הרגיש חום כבד, רצה להפשיל פרוותו, אך כמו
שכולם יודעים - זה בלתי אפשרי, לאחר שלושים וחמש שניות זעה
הופשרה מכל חור ובלוטה אפשרית בגופו, לאחר ארבעים שניות (או
כשנותרו 10 שניות לספירה לאחור) ריח של  K-500אפף את המיקרו,
לאחר 45 שניות (או כשנותרו חמש שניות לספירה לאחור) פתר את
התעלומה - זיעתו הרגה את הפשפשים, פרעושים וקרציות, וקלט כי
יכל להגיע לאותה תוצאה בלא להסתכן ובסיכוי לארוחה כשהוא רודף
אח עכבר, לאחר 46 שניות (או שנותרו ארבע שניות לספיר לאחור)
כבר קיווה לראות את הסוף אך דמו כמו רתח בעורקיו ובורידיו,
שלוש שניות לסיום המיוחל חש כאילו פתחו מיני ג'אקוזי בגופו,
שתי שניות לסיום הבין שזהו דמו המבעבע, שניה לסיום הרגיש כי
גופו מתנפח אולם חיוך רחב נמתח על פניו (לראשונה בחייו לא גירד
לו מאומה, וחוץ מזה הוא קיווה שעוד שניה יצא לעולם שכולו טוב).
כרמן לעומת זאת עמדה מן הצד בקור רוח מזעזע, אולם אט-אט חלחלו
מעשיה לתודעתה, וכשחתוליקו חייך שניה לסיום קלטה את חומרת
מעשיה, את הזוועה שלפניה, קבס טיפס לגרונה, והיא מיהרה לשלוח
את ידה האחת לפתיחת הדלת בהשמע הצפצוף (עוד שניה) ואת ידה
השניה הכינה לליטוף חם (או שמא במצבו עדיף קר) של חתוליקו,
באותו רגע, חתוליקו בעל השעון הקינטי חישב ומצא שעוד 9/10
השניה יצא מהמיקרו, הוא ספר 9/10 האחרונות, ראה את התמורות
שחלו בפניה של כרמן, ידע כי לאחר 50 שניות תיפסק פעולת המיקרו,
דבר שהוכח כש 7/10 השינה לסיום ידה של כרמן כמעט ונגעה בידית
הפתיחה, אבל הוא הרגיש נפוח נורא (אולי כדג אבונפחא), ליבו גאה
משמחה כשראה שכרמן מקדמת ידה לפתיחת המיקרו, נותרו 5/10 השניה,
כשהרגיש שמהירות ידה של כרמן גוברת, עוד 3/10 השניה ידה של
כרמן תעצור את המיקרו. כרמן באותו הזמן ראתה שחתוליקו מתנפח
בשניה האחרונה והיא החלה לשלוח ידה להפסקת חימומו בין כה, כך
שלא דאגה יתר על המידה ידה היתה עדיין בתנועה גם ב 5/10 השניה,
כשהבחינה שחתוליקו מתנפח בקצב מהיר להדהים והיא החישה את
מהירות התקדמות ידה (כמובן שהכל אצלה היה על פי תחושות ולא
מדויק כאצל חתוליקו, בליבה לא השתילו ולו סטופר רגיל, כך שהיא
הסתכלה על שעון המיקרו המודד את הזמן בשניות בלבד). חתוליקו
ידע שעוד 3/10 השניה תיפסק פעולת המיקרו והוא ספר בליבו -
שלוש, שתים, אחד... וזהו, הוא שמע קליק, מעט אויר קר חדר אל
המיקרו, אך הוא לא התקרר, גופו כאילו אצר בתוכו חום והוא המשיך
להתחמם עוד 1/10 שניה, ראה את הדלת נפתחת, המשיך להתחמם קמעא,
עשירית שניה נוספת עברה באותה טמפרטורה, הרגיש עוד התנפחות קלה
ו...      כרמן ראתה כאמור שהתנפחות חתוליקו צוברת תאוצה על
כן החישה את ידה לפתוח את דלת המיקרו, ובטרם נשמע הצפצוף לחצה
על ידית פתיחת המיקרו, כמעט בו זמנית הופסקה פעולתו והדלת
נפתחה, חתוליקו שלה עמד שם נפוח והתנפח עוד חלקיק שניה, ואז
כאילו חלקיק שניה נותר באותו גודל (האריכה בכ 1/10 שניה) ואז
התנפחות כמעט בלתי מורגשת, אל פניה החל לחזור החיוך, כשידה
השניה כבר כמעט הגיעה לחתול היקר כש-חתויקו, אבוי, התפוצץ.
חלקי פרווה לבנה, צמרירית ורכה, עור, דם רותח ומוח מלאו את חלל
המיקרו, פרצופה של כרמן, במזל לא את חולצתה, שכן ידה ספגה את
המנה שכוונה אל החולצה, וכמו שנאמר את ידה של כרמן.

סתאאאאם, זה לא היה סוף הסיפור, חתוליקו בכלל לא התנפח, אומנם
נכון, הוא הוכנס למיקרו, נכון היה לו חם, נכון הוא הזיע מכל
חור ומכל נקבובית בגופו, נכון לזיעתו היה ריח של K-500, אך לא
נכון, הוא לא התנפח ולא התפוצץ, הוא יצא שמח וטוב לב שחלומו
התגשם, הוא קיפץ בשמחה אל כרמן, שגם אליה חזר החיוך, והוא היה
מאושר, ו.... צמא, לאחר הקפיצה לכרמן, והליקוק היבש, הוא קפץ
לאסלה כדי לשתות, וטבע.
סתאאאאם, הוא קפץ למקרר כדי לשתות שני בקבוקי ליטר וחצי
ספרייט, נסגר בפנים וקפא. לא הוא פשוט קפץ לכיור בביתו, ושתה
מהברז הדולף.

וכיום חיים להם בשכונה רחוקה, כרמן מחייכת, כלבלב קטנטן בצבע
חום אדמה, מאושר, מכשכש בזנבו וחושף שיניו בחיוך מלבב שכמו היה
תמיד מצוי על פרצופו הכלבלבי הלבבי, וחתלתול חמוד וקטן, צחור
כשלג דאשתקד ופרוותו צמרירית ורכה כמוך, כשחיוך משוך לו מאוזן
לאוזן עד עצם היום הזה.
האמת היא שגם לא היה הסוף, חתוליקו בעצם לא צחצח שיניים, לא
נכנס למיקרו, לא התפוצץ ולא הרג את הפשפשים, הפרעושים והקרציות
במיקרו אלא באבקה נגד פרעושים וקרציות שהאביקו אותו בה, הוא
אומנם יצא מאושר אבל לא עד עצם היום הזה, גם כרמן היתה מאושרת,
אך היו לה קטעים קשים ואף משברים, רק הכלבלב היה ונשאר מאושר
עם חיוך כלבלבי לבבי.
אגב, הפשפשים, הפרעושים והקרציות יצאו ממש לא מאושרים/ מאושרות
מהסיפור, אומנם חלקם/ חלקן מצאו פרווה אחרת, אך אף אחת לא היתה
לבנה, צמרירית ורכה כזו של חתוליקו, וכמה מהם/ מהן לא מצאו
פרווה כלל ומתו מרעב ומקור, בקיצור - לא מאושרים/ מאושרות, אבל
זה לסיפור אחר.