גולש על הרקע החד מימדי של העולם.הכל מתערבב לעיסה אחת.אין אני
אין עולם.הכל גוש עכשיו.אי אפשר לזוז.אני לא נושם אני לא
חי.אני לא צריך.התחושה הכי מוזרה בעולם.אין דבר כזה.אין
קיום.אני לא באמת קיים.הכל בבועה של בבועה שנמרחה.לא זוכר איפה
הייתי לפני חצי שניה.לא זוכר איך הרגישה היד שלי לפני חצי
שניה.כל רגע אני מת ונולד מחדש.העולם הולם בי כל רגע
מחדש.התחושה הכי מוזרה בעולם.מרגיש שאני מאבד את השפיות.אבל לא
זוכר מתי הייתי שפוי.לא זוכר מה זה שפוי.תנועות לא רצוניות.כל
רגע הוא עולם שלם.אני יכול לצלול לתוך כל שניה כל כך מלאה.לא
יאמן כמה מסרים.אין סוף קלטים לא מעובדים מציפים אותי כל
רגע.ריקורסיה אין סופית של כל רגע הוא אין סופי.הכל נוזל.אני
נוזל העולם נוזל.אני לא מבין איך אני יכול לעמוד שכן אין בכלל
מימד שלישי ושני.אין חומר.הכל...מעורבב לדבר אחד.תחושת שליטה
משוגעת.אני לא קיים אבל שולט במציאות.העולם שלי.אני עושה בו מה
שאני רוצה.מפצל אותו לשני מציאויות נפרדות ומחבר בחזרה.המציאות
נוזלת ואני איתה.שומע את המוזיקה כמו מאות אלפי קילומטרים
ממני.מפצל אותה לשתי בבועות מציאות.הכל נהיה סטריאופוני.מחבר
שוב בחזרה.הכל לאט לאט....אין פחד.כי אין עולם.הכל...לא
קיים.אני שולט בעולם אבל מצד שני גם אני וגם העולם לא קיים.אין
שיעמום.אין אכזבה.אין הנאה.אין פחד.אין רצון.אין מחשבה.אין
כלום.רק תחושת נזילה.יוצא ונכנס למציאות אין סוף פעמים
בשניה.אין סוף פעמים באלפית שניה.אני חי את הנקודות האין
סופיות בין האחד לאפס.העולם כל כך גדול אבל כל כך קטן.לא
זוכר.כלום.זהו?זה הסוף?זה העולם?אולי כן ואולי לא.זה לא משנה
כי הכל נוזל.אני נוזל לי בחזרה הביתה.יש גשם לא יאמן אבל אני
לא שם לב לזה בכלל.אני נרטב עד העצמות אבל אני יבש לגמרי.כל
רגע צריך להבין מחדש את כל מה שידעתי.כל רגע נכנס לריקורסיה
אין סופית שנגררת לרגע הבא והכל מתערבב ביחד לעיסה אחת חד
מימדית.