[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ירון בינטו
/
בלבולי מוח

לקחתי ככה יום חופש מהעבודה, לא יודע, זאת המציאות שמכריחה
אותי להתנתק לפעמים.
יום חופש ממצה - לשבת numb מול הטלוויזיה ולזפזפ עד שאתה בוהה
במסך והדברים עוברים דרכך. שלוש שנים אחורה חשבתי שהדברים שאתה
זה הדבר החשוב, לי בכל אופן, כל החיים הסתכמו בבירה, ניל יאנג
והלייקרס. כשהזמן עובר אתה לומד שהדברים האלה הם מה שבאמת
חשוב, אבל, לא לטעות, חס וחלילה ולהראות את זה, רק מבפנים תהיה
מי שאתה, מבחוץ אתה לימודי ניהול, כלכלה, מחשבים, whatever
כדי שכשישאלו אותך מה אתה עושה שתהיה לך תשובה שנחשבת טובה.
מתי הדברים נהיו ככה? בערך כשביל גייטס פוצץ את החצ'קון הראשון
שלו מול המראה וקיבל השראה מהמסגרת של המראה, או משהוא כזה.
כשהיינו מתקבצים בג'ק או יותר מאוחר במרתף הייתה תחושה שאולי
נכנסתי לדלוריאן של אמט בראון והייתי על קו זמן שונה, שם לאדון
גייטס לא צמח בכלל החצ'קון, שם לא הייתי צריך להיות סטודנט, שם
הייתי פשוט צריך לתת דפיקה על הבאר לקבל ת'גולדסטאר שלי והייתי
חלק מהם.
כשהשתחררתי מהצבא הרגשתי לבד כמו שלא הרגשתי אף פעם. אחרי שלוש
שנים של שירות בסוף העולם שמאלה עם אנשים שנהפכו לאחים, כי אין
ברירה אחרת, אתה חוזר לבית של אמא, לבד, כולם עדיין בצבא, רונן
בתל אביב, אין מישהי כבר כמה? חמש שנים? Shit לא נראה כזה ארוך
אז.
כשגיליתי את ג'ק והאפונים הרגשתי כאילו חזרתי הביתה באמת. הפאב
היה בנוי בעיר התחתית, הבניין ישן, בנייה ערבית ישנה, שולחנות
עץ סטנדרטיים בישראל, אריק מאחורי הבאר, עמית במטבח, תמיד
מוקדם בערב כשעמית עבד הרצנו את פאזי של grant lee buffalow
מה שהכניס את האווירה לתלם. הייתה נחמה בעובדה שהיית יכול לבוא
לשם בכל מצב רוח, בכל בגד שהוא, באמת בכל בגד, ותמיד יהיו
שמחים שבאתי. אין תחליף לרגשות כשהם באים בלי תנאים מוקדמים,
אולי חוץ מאשר איסור קבוע ועומד על שתיית דיאט קולה, תות בננה
ואאוט סיידר. הרע במיעוטו, לא?
כשהייתי בן חמש עשרה, בארה"ב התחוללה מהפכת הגראנג', דור ה - x
שבישראל התכחשו לקיומו, כל מי שאומר שלא היה דור x בארץ לא גדל
בקריות, לא היה כאן בתחילת שנות התשעים, כשנהיה באופנה להתגרש
ולפרק משפחות. בארץ אף אחד לא הבין שההתפרצות תבוא כשהילדים
יתבגרו קצת, יבינו איפה גדלו, מה קרה להם ותנסו אתם לגדול בבית
לא מתפקד ולגלות את החומה של פינק פלויד בגיל אחד עשרה, שתים
עשרה. כשהבנתי את האלבום הזה הוא הכניס אותי לסחרור, לדעת שעוד
אנשים, הרבה לפני וכנראה גם הרבה אחרי, הרגישו ככה.
את ההרגשה המוזרה הזאת בפנים הצליחו לרפא שלושה דברים - לד
זפלין, המרתף ושירי.
כל דבר בזמנו.
מאחר שהתרבות הישראלית היא חקיינית ביסודה יש פער בין המקור
בעולם לזמן שהתופעה מגיעה לכאן ומשתרשת. הגראנג' הגיע לכאן
במלוא העוצמה קצת אחרי שפרח בארה"ב. גראנג' - מוזיקה של בני
עשרים ומשהוא שהיה להם המון להגיד נגד ההורים שלהם, ההתמסחרות
של כל דבר טוב בעולם, קטלוג בני אדם לפי עבודות והשכלה
אקדמאית. הי, אני ירון, אני לומד ניהול ותקשורת, לובש ליוויס
ולי קופר, אוכל דומינו'ס פיצה, שומע בריטני ספירס ובא לי להקיא
על עצמי.
אני מסתכל מסביב,כולם מתבגרים, כולם מתחתנים, כולם לומדים
משהוא, כולם חושבים שצריך להפסיק עם השטויות ולהתבגר. להתבגר -
להפסיק לעשות את הדברים שאהבת לעשות כי זה לא לגילך, למרות
שכולם בגילך מתים לעשות אותם. זה צריך להיעשות נכון, אין לי
שום דבר נגד להתחתן, אבל השיטה שבה זה נעשה על ידי הדור הקודם,
של ההורים שלנו, הייתה טעות אחת גדולה. הדור שלנו לא מעריך
נכון את החופש שיש לנו לבחור עם מי להיות, לגור קצת זמן ביחד,
מה שהיה בשנים עברו חטא שעונשו נידוי, להכיר אחד את השני ולא
להביא ילד ראשון בגיל 19.
אתם יודעים מה מרגיז אותי, בין עשרות דברים ? ללכת לראיון
עבודה של חברה שמציעה לך תנאים חרא עם שכר בזבל, כי יש אבטלה
והם יכולים לדפוק אותנו, ושישאלו אותי שם - למה אני רוצה לעבוד
שם? מה בדיוק הם רוצים בתור תשובה? כי אתם משלמים אגורה מעל
שכר מינימום ולא נותנים לי תנאים ואני חייב כסף לשכר דירה ואני
מעדיף לעבוד כאן מלחזור לדירה של ההורים? אז בגלל זה! יש לי כל
כך הרבה חברים ששוכרים דירה ואין להם גרוש על התחת כי המצב כאן
כל כך בקנטים שיש לכולם אישור ממשלתי לדפוק את הצעירים. ויצאה
השבוע וולבו למכירה במחיר שכולם יכולים רק 127000 שקל. Jolly
עכשיו אני רץ. לאף אחד אין פה מושג מה קורה מסביב, אנשים לא
גומרים את החודש ורצים לקנות די וי די של יונדאי כי יש מבצע
800 שקל.
הכי חרא זה שגם אני הייתי רוצה די וי די בסלון וסופ"ש בטורקיה
( יותר משתלם מאילת) אבל מה אני דפוק כזה, אני אשב בחדר עם
וולווט אנדרגראונד וניקו במערכת ויאונן עד שיגמר לי ממערכת
קולנוע ביתית. לאונן - לשבת בלי לעשות כלום, להחליף דיסקים
במערכת, לשים את השירים עם האווירה הכי אפורה שיש ולהרגיש טוב
ככה.
כשנולד לאחותי ילד נתקפתי חרדה אם כשנדב יגדל אני אהיה לו דוד
טוב, אם הוא יסתכל עלי ויחשוב מה שאני חושב כשאני מסתכל על
מבוגרים שעובדים בעבודות שהם לא אוהבים, חוזרים הביתה הולכים
לישון, בלי המשפחה שלהם, בלי המוזיקה שפעם עשתה להם טוב, עם
דוחות כלכליים של מצב החברה שלהם ליד המיטה, אני מקווה שהוא לא
יראה אותי ככה.
הבעיה היא שכרגע אני בדיוק כמו כל מה שהזכרתי אני בעבודה שאני
לא אוהב במיוחד אבל נשמעת טוב לאנשים, לומד ניהול ופסיכולוגיה,
לא לומד בישול, לא משדר יותר ברדיו, בקושי הולך למרתף ולאיזי,
התקליטים שלי מתחת למיטה, לפחות אני עם האישה שאני באמת אוהב,
מרוצה מעצמי בתור אח ודוד ובן, עדיין עם חברים שאני באמת רוצה
להיות. למכור או לשמור? להתמסחר או להישאר? Shit!
תראו את "נאמנות גבוהה", תקראו את המילים של השירים, אל תשמעו
רק את המוזיקה עצמה, תנסו להבין את הגיטרה, אל תחפשו את השיר
במצעד גלגל"צ. גלגל"צ - ראה ערך פבלו רוזנברג - להנהיג את סטלה
מאריס ואח"כ לכתוב את "בדמעות שאת בוכה". לא מאשים את האומנים
הישראליים שצריכים כסף אבל בעצם כן מאשים אותם. תקשיבו לשלמה
ארצי כשהיה צעיר ועכשיו תבינו למה הוא והבן שלו וכל תואמי רמי
קליינשטיין צריכים להיות ברשת ג' בלבד - כשאתה נוחת שם אתה
יודע מה הולך לקרות כשזה ברשת רדיו רגילה זה עושה בחילה.
להשמיד את הספרייה של גלגל"צ זה אומר להשמיד הכי הרבה עותקים
של שלמה ארצי, רמי וריטה ופבלו רוזנברג בלי לפשוט על באסטה של
מזוייפים בשוק.
אני צריך בירה, מה אתכם?
טוב רק צהריים, נס קפה בסדר? אחלה, ננסה להמשיך את היום.
מאות אלפי אנשים במדינה מחפשים עבודה, מחפשים את עצמם, הייתי
בראיון עבודה לחברה סלולרית והיה שם בין כל הצעירים בחור בן 40
שניסה לשכנע את הבוחנת שהוא מתאים. מתאים לעבודה של בני עשרים
אחרי צבא בתנאים חרא שאין להם מושג מה לעשות בחיים כדי שהוא
יוכל לפרנס משפחה. בא לי לצרוח.
גל אוחובסקי במוסף תרבות במעריב של שבת מנסה למכור מוזיקה
אלקטרונית חדשה ולשכנע אחרי ששמע סמיתס כל החיים, תישאר במה
שאתה טוב בו,זה מה שאני אומר. וחוץ מזה אם באמת היית מעריץ
מושבע של הסמיתס היית ממליץ על דברים עם טיפה יותר ביצים ולא
ללכת על בטוח ולדבר על mazzy star. יצא לי לשדר ברדיו כמה
פעמים וזה הדבר הכי כיף בעולם ולהגיד את האמת נעזרתי ברשימה של
אלבומים שאותו גל אוחובסקי ערך כשנכנס המילניום ובזה הוא היה
טוב, בעצם זה היה רון מיברג אז קחו בחזרה את ההתנצלות לכאורה.
הייתה מין אינטימיות בשידור שהזכירה לי את התחושה שלי הולך
לישון ומתחבק עם שירי, ידעתי שהיא מקשיבה, כאילו דיברתי אתה,
כל כך טוב הרגשתי אז, חייב לחזור לזה, אסור לוותר על משהוא,
חוקי, שעושה לך הרגשה כזאת, זה כל כך נדיר.
או קיי פופ קוויז - מה השיר הכי אינטימי שיש?
Disarm - smashing pumpkins
חבל שאת לא - ברי סחרוף
Something in the way- nirvana
תשובות למשלוח - נענע דיסק לברי, אין סמאשינג - התפרקו, אין
נירוונה - קורט מת.
לרוב הגברים על הפלנטה הירוקה יש נטייה בלתי מוסברת לספורט,
יצר תחרותיות מפותח? אין תשובה לאובססיה אבל גברים תמיד ימצאו
דרך לערוך תחרות השתנה עם גברים אחרים, אין מה לעשות. אני
מהכאילו מעודנים - אני רואה רק מכבי חיפה ולייקרס. רואה מכבי
חיפה ולייקרס בלבד - איך ששירי יוצאת מהבית או נרדמת ערוצי
הספורט קמים לתחייה בממיר (yes כמובן אני לא מחובבי יצפאן שזו
לאנשים הסיבה היחידה ללכת עם הדיגיטל). אבל כשהיא בבית וערה
(נדיר) אז רק אם זה מכבי חיפה או לייקרס שלא תחשוב שאני
מהטמבלים האלה, ואני כן כנראה.
שירי. בנאמנות גבוהה ג'ון קיוזאק אומר שיש אנשים שפשוט גורמים
לך להרגיש בבית במה שקשור לחושים ואני חושב שככה זה היה עם
שירי, מהרגע הראשון היא פשוט גרמה לי להרגיש טוב אתה, ריח,
טעם, שמיעה. אין כמו הריח הזה כשהיא קמה מהשינה.
אני ושירי כנראה הצלנו אחד את השניה מלהימצא במצב שאחרת לא
היינו יוצאים ממנו. אני הייתי במצב של בידוד חברתי מחמיר והולך
והיא הייתה בקשר הלא נכון. כשאתה חמש שנים נמצא לבד אתה נהיה
ארנב, פורק כל עול וזרע על כל דבר שזז או נהיה אידיאליסט
שמתנתק וחיי חיים נטולי סטוצים, כמעט נטולי, אני הרי לא אבחר
במוצא הקל מינית וקשה מוסרית אלא אבחר במוצא הקשה מינית ועוד
יותר קשה מוסרית. נטול סטוצים - ללכת על מערכות רציניות בלבד
ולהפחיד ברצינות שלך את כל העולם ולהקתו, ללא סקס מזדמן כמובן
(שיכרות היא סעיף מקל בקטע של סקס מזדמן אך בין חברים האמת
ידועה היטב).
בירה בכמויות, ויסקי, אם אין אז עראק, סרטי פולחן, מונטי
פייטון, סטיבן קינג, יין לבן חצי יבש, צדפות של ג'קי ברוטב
חריף עם לחם של אשר, להיכנס לאוטו ולנסוע, הופעות של ברי בסיטי
הול, של אלאניס בקיסריה, ללכת לישון עם כותונת לילה של בנות,
לקום בלי, הריח של שירי, השיער של שירי, האלמנט החמישי עם
ליאור. תמשיכו לעשות את הדברים שאתם אוהבים, זה לא עניין של
גיל אלא של מנטליות. אירופאית או אמריקאית? הרי גם אני, נטול
מסחור שכמוני, מלא השפעות. אז מה אתם אומרים אמריקה או
אירופה?
הרי כבר מזמן אין ישראל נטו, יש רק אולי אצל המבוגרים בכרם
התימנים, באחרוני הקיבוצים או באשדוד ובאר שבע, מרוב שאנשים שם
עם מנטליות של המעברות הם לא פתחו את עצמם למשהו זר וככה בעצם
שמרו על עצמם, שזה הדבר היחיד שאני מעריך שם.מה זה בעצם ישראל
תל אביב או אשדוד? ירושלים או נתב"ג? המכולת שליד הבית או
הדיוטי פרי? אייל גולן או דנה ברגר? ואל תגידו שאפשר שניהם כי
מי שנמצא באחד לא מבין את השני ולא יעזור כלום.מי שמאמין
לבכיינות של אביהו מדינה לא יאהב את הפלצנות של רמי וריטה
ושניהם ביחד יחרבנו על מי שאוהב פורטיס. מי שטס שלוש פעמים
בשנה לפריז, ניו יורק ולונדון לא מכיר את מרמריס, טבריה
והמאנקיז באילת, שזה פסגת העולם של אחרים. אגב, אם אילת לכו
לרז תתקעקעו עד שיצא לכם דם ותהנו, תתמכרו ותעשו עוד.
כללי קעקועים - לא דולפינים, צמידים, ראשים של אינדיאנים,
פרפרים וכו'.
ארוחת צהריים, ג'אנק פוד, סלטים, מכון כושר, פופקורן מיקרו גל,
לרוץ בים, עוגת הבית, להזמין סינית, כנפי עוף של דומינו'ס,
קנטאקי פרייד צ'יקן, דיאטה ביום ראשון, כרס בירות, פלטת
מטוגנים, סלט ארוגולה (בכל מקום יש אף מלצר לא יודע מה זה),
סוכרזית, אלף האיים לייט, דנונה בר אפס אחוז, מעדן הגולן (הכי
טעים).
אם תסלחו לי אני צריך לצאת ללימודים (sellout) אז נמשיך אח"כ.
   
ת'אמת לא ידעתי איך להמשיך את פרץ בלבולי המוח הזה או למה
בעצם אני חותר בכל העניין הזה. אולי לחפש צידוק להרגשה שלי שכל
הסרטים האלה על העתיד, שיש בהם חברות גלובאליות, מנוכרות,
מותגיות ולא מעודדות פריטים בודדים, יתקיימו מתישהו. יש לי
תמיד את הצורך לנסות לעשות את הדברים כמו שתמיד חשבתי שהם
צריכים להיות, מי מאתנו לא הסתכל על עצמו ושאל - זה מה שרציתי
להיות? אני לא יודע אם השאלה הזו חשובה כל כך לכולם כמו לי אבל
נראה לי שאנשים מקבלים בטבעיות ראויה לציון את השינוי הזה שבא
עם הגיל, נישואין ומה לא.
כנראה שהבעיה הכי מושכת מכולם היא, כמובן, בן או בת זוג. מצחיק
או מרגיז (תחליטו אתם) אותי שהיום מתחתנים כדי לקחת משכנתא.
עסק לכל דבר ועניין זה נהיה, אני לא מצליח להפסיק לחשוב שאולי
הסיבות הנכונות היו מוציאים הרבה פחות דפוקים כמוני.
אולי אז לא היינו צריכים לקרוא כאלה זיבולי מוח שאין שום דבר
מאחוריהם חוץ מפחד בסיסי וקצת עצבים.
פופ קוויז -
מהו משפט ההתחלה הכי מטומטם ששמעתם?
מה השעה?
כאב לך כשנפלת? מגן עדן.
אבא שלך גנן?
הזוכה המאושר יזכה בשעון, כרית מתנפחת, ומעדר בראש.
כשהייתי רואה מישהי שהייתה מסובבת לי את הראש הייתי בא ואומר
לה שהיא מוצאת חן בעיני ושאולי נפגש פעם. חשבתם שקרל לואיס היה
המהיר ביותר שיש? תנחשו שוב.
שביל של אש שאפילו הרוד ראנר לא משאיר. קיימת האפשרות שאני
מכוער כמו הלילה כמובן. אבל יצא לי כמה פעמים להיפגש עם
הבחורות הנ"ל לאחר מכן ורובן טענו שהייתי רציני מדי בשבילן. אז
ככה - אתן תמיד מתלוננות על גברים שמשחקים משחקים - הוא התקשר
רק אחרי שלושה ימים, איזה שמוק - אז מה הקטע שלכן?
ובערך ככה זה תמיד נגמר. כדי שלא אצא שוביניסט, ואני לא, אטען
להגנת הנתבעות כי טמטומם של התובעים וחוסר הרגישות של רובם הוא
מקור לאי הבנות וחשדות רבים.
אי הבנות - אי הבנות בין בני זוג הוא נושא מקיף שלמרות שיש
שהיו מסתבכים אתו יותר מדי, בעיקרו הוא די פשוט.
אני מבין שאת לא אוהבת כדורגל או מכוניות או מחשבים, תלוי
מאיזו מחלה הגבר שלך סובל, ואני מבין שתמיד תאכלי סלט, תדברי
על איפור ולבוש, וילונות וזארה כמו שאני מדבר על בוב דילן, ב.
מ. וו. או ראובן עטר. באמת שלא מעניין אותי אם הוילון יהיה
בצבע בהיר, מה שיאיר את החדר, או לא אין לי מושג, אבל בחייאת
דינק תני לראות את המשחק.
באותה מידה אני מבינה שמנטלית תמיד יהיה לך קשה עם הקטע של
מושב האסלה (מיתוס שאשתלח בו אחר כך), ושלא תצליח להתאים צבעים
בביגוד וגם שהמצב הטבעי שלך הוא מכוסה פירורים וגרעינים מול
המסך  כשיש כדורגל ומקלל אז, תעשה טובה תן את כרטיס האשראי -
אני אהיה בקסטרו כשעה ושלושים ואח"כ בזארה לשעתיים ו...
מושב האסלה. אם יש דבר שאני לא מבין זה איך נעשה כזה דבר פשוט
כמו להרים, או להוריד, חתיכת פלסטיק מזוינת ששוקלת מאתיים גרם
סמל לשוביניזם או להתחשבות הגברית? מה נגמרו לכם הדברים
המטומטמים שאנחנו עושים בבית? יש טונות אז איך נתפסתן לחרא
הזה?
טוב, רשימה להרגעה - דילן, נרות בריחות, מוזיקת עולם אלק,
מוביילים בבית, וודקה אבסולוט, כוס שוקו חם - מחלב מלא יא
רמאים, להתחבק עם האישה, להירדם בשבת בצהריים, בירה ולד זפלין,
שישי בבוקר אצל ג'קי ואשר.
יום שישי בבוקר, צהריים ת'אמת, אצל ג'קי ואשר היו מתאספים כל
חבורת ג'ק והאפונים המרתף וכמובן שותים אלכוהול, אוכלים, בלוז,
מחכים לאיזי אוכלים עדיין, עדיין אלכוהול והביתה. בחיים שלכם
לא הרגשתם כל כך טוב כמו אחרי יום שישי כזה, תאמינו לי,
ולחבורה הזו זה עניין שבשגרה כמו ללכת לעבודה ביום רגיל. זה
האספירין של כל השבוע, חוץ מכפכפי הבירקנשטוק של גיור, כמו
הכפכפים הישנות מעץ אבל בצבע כתום זוהר. טוב, תפסתי קריזה.
אם אני מסתכל מסביב, או חס וחלילה שומע חדשות אני כל כך מתרגז
שקשה לי אחר כך לא לחשוב על הדברים הקטנים האלה שמוציאים אותי
מהכלים ואתם יודעים מה אלה הדברים שקובעים כי אם הדברים
הגדולים חרא אז לפחות שמהקטנים יהיה קצת שקט.
קראתי איפה שהוא מטאפורה חמודה על המצב - זה כמו בסרט מצוייר
שרצים באויר ובעצם אתה לא יודע שאתה באויר עד שאתה לא מסתכל
למטה ואז, רק אז, אתה נופל.
האדישות שהעם הזה פיתח למצב היא כמו לא להסתכל למטה אבל הנפילה
תכאב, תאמינו לי. נראה נורא תלוש שבבוקר אתה שומע שהיה פיגוע
שואל כמה הרוגים וממשיך. כמה הרוגים? שבע? מה נגמר אתמול בין
הפועל למכבי? תיקו? איזה בעסה.
פתאום קפץ לי לראש שבגילי המופלג, 26, חזרתי לאכול במבה אדומה.
כבר כמעט שכחתי את כל הדברים שהיינו קטנים.
רינגו - הבמבה הראשונה, שאני זוכר לפחות, קרמלי, בקבוקי חלב
מזכוכית עם הציור של הילד ששותה כוס חלב, הרסק עגבניות עם
הירקן עם הארגז, הילדים הראשונים של שוקולית, מסטיק עלמה,
גולות, גוגואים. אין קץ לילדות.
אני חייב את זה - קראתי איפהשהו ששאקירה אמרה שהיא התחנכה על
לד זפלין ונירוונה. Yeah right, אז איך בדיוק הוצאת את השיר
whatever whenever שלך יא זיינית מוח. קורט התהפך בקבר וג'ון
בונהאם לקח איזה שוט של אדמה חריפה כשהוא שמע את זה.
ת'אמת זה היה קצת מלוכלך אבל זה בער לי בפנים מאז שקראתי את
זה.
חשבתי על זה שתמיד היינו ציניים כלפי מה שקורה כאן מסביב, תמיד
ידענו מה הפתרון יותר טוב מהממשלה, תמיד ידענו מי היה צריך
להיבחר עד בערך הזמן שקרה משהו למישהו שאתה מכיר ואז הכל נעלם
אתה פשוט כואב ומתאבל זה תמיד מזכיר לי שלמרות שכל בנאדם שונה
יש לנו איזה משהו, לכולנו. אני מניח שכשזה קורה פתאום הקטע הזה
של המוות נהיה הכי גדול בעולם. אני חוזר אחר כך הביתה ולא חושב
על איך מישהי הולכת לישון לבד היום כשרק אתמול היה לידה בלילה
מישהו. עד שאני נזכר. זה פאקינג קורע אותי מבפנים אבל המשפט,
שאולי בעיני מסמל הכי טוב את בני האדם במצב כזה, חייב לבוא
עכשיו. "מה אפשר לעשות?"
מה באמת אפשר לעשות? אין לי מושג אני אנסה להמשיך לכתוב עד
שיגמר לי.
תעזבו הכל לכו תשמעו את ג'ון פרושיאנטה ב"להקליט רק מים עשרה
ימים" זה די ממצה את ההרגשה הכללית.
יש לי את הזכות הזאת לשבת ולהקיא עליכם את כל מה שעובר לי בראש
רק כי יש בחוץ, בגשם חיילים שנהרגים כדי שנוכל להמשיך לעשות את
הטעויות שעשינו עד עכשיו רק עם טכנולוגיה חדשה יותר.
אם תשימו לב למצבי הרוח הפרועים (יש כזה אלבום של הקיור) שלי
תבינו שהכל כאן בנוי על האפס אנד דאונס האלה ולא, זה לא מאניה
דיפרסיה, זה מלפתוח חדשות.
לשינוי מצב הרוח פופ קוויז -
האפים הכי מוזרים?
מייקל ג'קסון
סקוטי פיפן.
שרה מישל גלר.
הזוכה המאושר יקבל את מייקל ג'קסון או כדורסל או יתד מעץ באף.
טוב אני קצת מעוצבן אז נדבר על משהוא שמרגיז אותי. אם באיזשהו
מצב עם ישראל יפסיד במלחמת הקיום שלו אני חושב שזה יהיה בגלל
שגם עכשיו, בתקופה הכי מחורבנת של העם הזה אנחנו לא מסוגלים
לשים את המחלוקות הפנימיות שלנו בצד לעזוב לרגע את כל החילונים
דתיים בולשיט ולגמור להלחם במה שבאמת צריך. מה הקטע הזה? אני
מכיר את האמרה הזו שאיפה שיש שני יהודים יש שלוש דעות אז אני
חושב שאולי אנחנו צריכים באמת למסור כאן את המפתחות למי שירצה,
להצטבע בכחול ולקפוץ הימה כי אין שום סיכוי לעבור את זה כמו
שאנחנו מתנהגים.
יהודי - אני חושב שזו אולי ההגדרה הכי קשה שיכולה להיות ובנימה
אישית - אחד שיעדיף למות טועה וגאה מאשר להתפשר. ואין כאן שום
ביקורת או הבעת עמדה פוליטית.
החברה שלי עושה חג בבסיס. אני לבד בבית. במקום לפתוח שמפניות
ולהביא במסיבה אני יושב ומתגעגע, מה לעשות. להוציא טישיו
everybody הוא הולך לבכות! טוב תסתמו אני לא אקטר.
כאדם שאל את עצמך את השאלה, החשובה עד מאוד, הבאה - האם קראת
את ההגדה בליל הסדר גם אחרי הארוחה או שהשארת לבד את המבוגרים
לעשות את זה? זכית במק'דונלד'ס עם לחמניה כשרה לפסח. ללא ספק
הדבר הכשר הכי מגעיל שהוציאו אי פעם.
קביעת סטטוס שעל פיו תפעל עד סוף ימיך -
ארוחת הג'אנק פוד המושלמת -
המבורגר של בורגר קינג
צ'יפס של מקדונלד'ס
רטבים של בורגר ראנץ (הברביקיו)
לקינוח גלידה של ד"ר לק (למהדרין גלידה באר שבע תספיק)
ולשתות בירה שחורה כי זה בריא.
הפאנץ' הכי שחוק בהיסטוריה - לא מצחיק? הבנות שאוכלות שבע טון
אוכל במק'דונלד'ס ושותות עם זה דיאט קולה כי - זה טעים (give
me a brake!) - התרגלתי לטעם - אתה בעצמך לא תבדיל בין קולה
לדיאט. תעשו לי טובה אני מעדיף באופן אישי חוקן מהדיאט קולה
ולא לשתות אותה. זה מזכיר לי את ידידה שלי, שבפאב שותה אאוט
סיידר ואומרת לי - מה? יש בזה אותו אחוז אלכוהול כמו בבירה!
כשהיא רואה את הפרצוף שאני עושה.
בואו ניישב את זה אחת ולתמיד זה מתוק, טעים ובטעם תפוח!!! זה
לא כמו בירה - לבירה יש טעם של שתן חמוץ וככה זה צריך להיות,
כל אחד והשתן שלו אמנם. אין סיכוי שאאוט סיידר, ואבקש מכם
להגיד את ה"אאוט סיידר" בנימה של גועל, יהיה כמו בירה.
משקאות של בנות -
אאוט סיידר, פיזאנג עם חלב, סאות'רן קומפורט, אורגזמה - המשקה,
שמיים, שנאפס, דיאט קולה, נס קפה אגוז וניל, קוקטיילים טרופיים
עם קוקוס ואננס, תות בננה ומים מינרליים. בנות תרחמו על הברמן
ועל חבר שלכם שצריך להזמין בשבילכן את הדברים האלו. לעזאזל עם
פסח! אני חייב בירה רק מלהגיד את השמות האלה.
איזה רעמים בחוץ, כאילו השמיים נופלים. יאללה גשם, שלג בחרמון,
מפלים ונהרות של מים. איזה קונצנזוס לאומי הקטע של המים. מי לא
שומע רעש של גשם וישר קופצת לו לראש התמונה של הכינרת מהמפות?
כמו עכבר קטן? איך כולם מסכימים בעניין הזה. אני חושב שזה
הקונצנזוס הלאומי היחיד - ראית את הכינרת? כואב הלב הא? כמה
הקו האדום?
קונצנזוס לאומי - אין דבר כזה במדינת ישראל, אני בטוח שיש גם
טמבלים שלא אוהבים את הכינרת. תגיד כינרת יגידו ים המלח, תגיד
גולני יגידו גבעתי, תגיד אילת יגידו קריית שמונה (כבר כמעט אין
קטיושות). בתעודת הזהות הישראלית צריך להדפיס - לא מסוגל
להסכים עם בן אנוש אחר.
המשך יבוא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לי יש הכי גדול
ולכם לא.



בוטן הפיל
פילוסוף מתחיל


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/4/02 6:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירון בינטו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה