|
מול שקיעה על שפת הים
בנעליים הקרועות שלי נפרם הקשר.
אדיש מביט בעננים הלבנים,
איך דרכם ראיתי פעם שמיים בורוד
ולאותם חופים את מגיעה עדיין
עם סנדלים סגורים ומחבק צמוד.
הוא מביט בעננים הלבנים
איך השמש צובעת את חייו בורוד.
מול שקיעה על שפת הים
בז'קט הישן נכנסת רוח.
אדיש מביט באנשים שעוברים,
איך דרכם ראיתי פעם שמיים בורוד.
ולאותם חופים את מגיעה עדיין
עם סוודר הדוק והיד בידו.
גם הוא מביט באנשים שעוברים
איך גם בלי שמש הרי חייו בורוד.
פעם חשבתי שהשמיים ורודים
בגלל שהיית איתי בים.
היום אני יודע שזה סתם,
אבל כשהשמיים ורודים את עוד שם.
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.