"החיים מאד מעצבנים!" -חשבה ילדה בת 14. האמת שהחיים שלה היו
טובים, כולם אהבו אותה ,אבל בכל זאת הילדה לא חשבה שהחיים שלה
נורמליים. "כשאת בת 14 את צריכה להתחיל לחשוב על בנים ,על
הבגדים ועל האיפור, ועל איך להיות מלכת הכיתה. זה מה שאני
הייתי בגילך". קרן ידעה שאחותה תמיד צודקת, אך לא הפסיקה לחשוב
על חברתה הטובה מיכל. מיכל הייתה הכי נחמדה, הכי מתוקה, הכי
יפה בעולם, והעובדה שהן היו חברות מגיל מאד צעיר לא נתנה לה
סיבה לחששות. קרן לא הבינה את פשר המחשבות שלה, היא ידעה שזה
לא נורמלי לחשוב כל כך הרבה על מיכל, והיא לא ידעה איך להתמודד
עם זה. היא ניסתה לשכוח אותה אבל זה היה קשה, ולמרות הכל קרן
לא הפסיקה להיפגש איתה , הייתה עוזרת לה עם השיעורים וניסתה
להיות לצידה כמה שיותר. היא התביישה נורא ולא הייתה מסוגלת
לדבר עם אף אחד על הבעיות שלה.

ופתאום הוא בא. הילד החדש בכיתתה, שהגיע באמצע השנה והיה כל כך
יפה תואר שכל הבנות התאהבו בו מהר מאד. שחר היה ילד גבוה, יפה,
ואחד האנשים הכי טובים שקרן פגשה איי פעם. אולם הוא לא התעניין
באף אחת מהבנות בכיתתה, אלא רק בה. היה לה מאד מוזר להרגיש
שמישהו נדלק עליה והיא החליטה לברר מה מושך אותו בה. הם נהיו
חברים מהר מאד, אבל בפעמים שהייתה מנשקת אותו- היא הרגישה שזה
המעשה הכי לא נכון לעשות. "מה הוא מוצא בי?"- לא הפסיקה לשאול
את עצמה- "זה כל כך לא הגיוני שהו יתאהב בי, אני ממש לא יפה
ואני ממש לא רוצה אותו". היא לא הפסיקה להיפגש איתו כי היא לא
רצתה לפגוע בו. אבל קרן ידעה שהיא לא אוהבת אותו.

היה משהו מוזר בחברות הזאת. הם נפגשו והם התנשקו, אבל עדיין
קרן הייתה חושבת על מיכל ,וכשהיא הייתה מנשקת את שחר היא הייתה
חושבת על מיכל. זה גרם לה להרגיש יותר טוב עם עצמה, למרות שהיא
ידעה שמה שהיא עושה זה לא בסדר. אבל היא הייתה צריכה מישהו
בחיה ושחר היה היחיד באותם ימים שהיה יכול לעזור לה להרגיש טוב
עם עצמה. פעם אחת היא שמה לב שמיכל התחילה לחשוד, והייתה חייבת
להפסיק את הקשר ביניהם לזמן מה. זה היה נורא קשה, אבל קרן
הייתה מוכנה לעשות הכל למען מיכל

היא לא נפגשה איתה במשך שלושה חודשים. ההורים העבירו את מיכל
לבית ספר אחר, ולא הייתה שום אפשרות ושום סיבה שקרן תמשיך
להיפגש איתה. באותו זמן היא ושחר כבר נפרדו, כי היא לא הייתה
מסוגלת לשקר לו ולעצמה יותר. היא סיפרה לשחר הכל- על עצמה ,על
הרגשות שלה כלפי מיכל, על הנשיקות שלהם ואיך שהיא הייתה מפנטזת
על מיכל באותו זמן. היה לו קשה להתמודד עם זה, אבל הוא הרגיש
הקלה. הוא הבין שקרן לא רוצה אותו בגלל שהוא בן אדם רע או בגלל
שהוא לא נראה טוב-זה פשוט לא היה זה. שחר לא האשים אותה בכלום,
ומהר מאד הם נהיו החברים הכי טובים בעולם. הוא היה עוזר לה עם
שיעורי בית, והיא הייתה מכירה לו בנות חדשות.

פעם אחת קרן פגשה את מיכל בחנות. היא לא ידעה מה להגיד וקלטה
לתדהמתה שגל למיכל לא היו מילים. קרן הזמינה אותה למסיבת יום
הולדת שלה בעוד חודש וחיכתה לזה בקוצר רוח. מיכל באה ליום
הולדת, ופתאום קרן מצאה את עצמה מנשקת אותה. זה היה מוזר אבל
ההרגשה הייתה נפלאה, ההרגשה שזה הדבר הנכון וזה מה שצריך
להיות. כך קרן גילתה שלמיכל היו רגשות כלפיה כבר המון זמן,
והיא כמו קרן פחדה לספר על זה. אף פעם קרן לא הרגישה כל כך
מאוהבת כמו באותו יום. הן התחילו להיפגש שוב וכבר לא פחדו
מהרגשות שלהן. שחר היה שמח בשביל קרן, כי הוא אהב אותה כמו אח
גדול, ורצה רק שהיא תהיה מאושרת. למרות שעדיין אהב אותה יותר
מאהבת אח. הוא החליט שהוא רוצה כל טוב בשבילה, ומצא לעצמו אהבה
חדשה.

קרן הבינה שמיכל הייתה אהבתה ממבט ראשון והיא הייתה אהבת אמת
.היא גם הבינה שאין  הרבה חברים כמו שחר והיא לא הפסיקה להגיד
תודה לאלוהים על הפגישה שלהם. הוא היה החבר הכי טוב שלה והוא
נשאר החבר הכי טוב לכל החיים. היא לא התביישה לספר לו דברים על
עצמה והיא הייתה שמחה שעכשיו היה לה מישהו לדבר איתו. ועכשיו
היא יכלה להגיד לעצמה : "החיים יפים!".