פניהם משנים
עדרי עננים נמוכים,
כבדים ושחורים
יד רק אושיט ואגע בם
ורוח שורקת קרה.
אני מכונס בעצמי
רוחי בגובה העשב,
פני רטובים
לא אדע מדמעות או מגשם.
ויש ימי חורף
בהם עד בלי די
שמים הגביהו,
העשב, רוחי והשמש
צחוקנו נישא בגבעות.
ורוחי ממריאה צוהלת
כמו האור הרך הבהיר,
כמו לעולם לא אדע עוד עצב
כי תמיד בשלל צבעיה
לי קשת תופיע
מתוך הענן.
ינואר 2001
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|