היא מסתכלת במראה כבר שעה ארוכה, לא מובן מה פתאום כ"כ מעניין
בגופה הרזה...
היא לא אכלה כבר שבוע, הכניסה לפה רק שש קוביות שוקולד,
מסטיקים ללא הרף, ושתייה חמה...
היא בוחנת אותו מכל הכיוונים, כנראה מנסה לזהות עוד עצם
שנחשפה...
אף אחד כבר לא מעיר לה על כך, היא פשוט לא אוכלת, אף אחד לא
מתרגש.... החברים מנסים, אבל לא הולך, ההורים החליטו שלא יעירו
וככה היא תשבר, ככה היא תחשוב שזה לא מפריע לאף אחד ולא תעשה
"דאווינים" על אף אחד...
הם לא מבינים שלה לא אכפת מה הם אומרים בנידון, סוף סוף היא
מחליטה החלטה, ואף עומדת בה.
אפשר לומר שזו הפעם הראשונה שהיא עומדת בהחלטה כלשהי זמן כה
ממושך.
היא נכנסת למקלחת, זרם המים החמים גורם לה לסחרחורת, אבל היא
בשלה, היא חייבת מקלחת פעמיים ביום, "אחרת אני לא מרגישה נוח
עם עצמי".
הסחרחורות הן חלק בילתי נפרד ממנה מאז הפסיקה לאכול לפני שבוע,
הן באות והולכות... יותר באות מהולכות, אבל זה לא משנה, היא לא
אוכלת, נקודה!
אחרי מקלחת סטנדרטית של חצי שעה, היא יוצאת מהמקלחת ולובשת את
חלוק המגבת שלה. כתום בהיר, רך ונעים. היא קושרת את החגורה
ומסתכלת שוב במראה. בשלב זה הסחרחורת חזקה ממנה, והיא ספק
נופלת ספק מתישבת על רצפת המקלחת הרטובה.
אף אחד לא יודע מה עובר עליה בדקות אלו, כאשר היא "מתארגנת"
במקלחת... אף אחד לא יודע מה ברצונה לעשות. רק מחשבותיה אומרות
מה עובר על ליבה...
היא יוצאת ישר לחדר, ומתיישבת על המיטה... אביה עובר ליד הדלת
וקולט שיש לה סחרחורת... הוא שוב מתחיל להגיד לה את המשפטים
הקבועים, השגורים בפיו בשבוע האחרון, מאז הפסיקה לאכול....
"אל תצפי למשהו אחר חוץ מסבל" "אולי אחרי שתרדי 10 קילו יפסיקו
הסחרחורות" "בבקשה תאכלי, לא פלא שאין בך כוחות לשום דבר"...
ועוד משפטים רבים, בסגנונות שונים, וחידודי לשון, לפי מצב
הרוח...
אביה נקטע ע"י אימה שמסמנת לו להפסיק, ואז חצי לוחש חצי מדברת
בקול רק ואומרת "לא החלטנו לשתוק? רק ככה היא תתחיל לאכול,
אנחנו לא צריכים להתערב" ושניהם נעלמים מהשטח, כנראה לעבר
המטבח...
זה לא שלא אכפת להם, הם פשוט מיואשים... הם אובדי עצות
לגביה... אותה ילדה רביעית המביאה רק בעיות.... ודם כדורים,
אח"כ חתכים בורידים, ועכשיו הרעבה עצמית... הם תמיד מקוים שזה
יעבור, אבל משום מה זה רק עולה רמה....
היא מתלבשת לאט לאט ובזהירות רבה, וראש כבר כבד לה מזמן, אבל
אין לה מה לעשות... לאחר שלבשה שוב פיג'מה, היא פוסעת לעבר
המטבח, בדרך נעזרת במעט חפצים בשביל להבטיח את הגעתה למקום
חפצה בשלום...
אל תחשבו שחס וחלילה באה לאכול, היא בסך הכל שותה קצת מים
ומחליפה מסטיק... היא טוענת שהמסטיק מעביר את הרעב, וגם ללא
המסטיק הייתה מסתדרת, כי גם ככה היא כבר לא רעבה "הרעב עובר
אחרי יום יומיים..."
זה לא שהיא ילדה טיפשה, היא פשוט לא יציבה בחצי שנה האחרונה...
היא עוברת תקופה קשה למדי...
היא לא הייתה בבית הספר כבר שלושה שבועות ויותר... חלק מהזמן
אכן היה חופש עבור כולם, אבל שלה הוקדם בשבוע וחצי לכל
הפחות...
באמצע השבוע, כשעוד מידי פעם חלמה קצת על אוכל, הופיעה בראשה
צלחת קוסקוס של סבתא, עם בשר בצד... היא מיד העבירה מחשבה זו
מראשה, שהרי ברור לה שלא תאכל דבר כזה עוד לעולם...
זה מוזר, כי היא לא החליטה כמה זמן תרעיב את עצמה... אבל לעומת
זאת, לא אמרה שזה יהיה עד שתעלם...
הסחרחורות עדיין מעיקות עליה, וגם הגרון והגב קצת כואבים...
הכל התחיל לפני שבוע, כשהפסיקה לאכול... |
