ליאת ברתנא / עד מתי? |
הגיע הזמן להיות אנושיים.
ברובה וחרב מהלכים תמימים,
צעירים, מבוגרים, קשישים.
בפתח בהלה, המלחמה מתחילה.
והם נהרגים, והם שלנו, הם חיילים.
דמים פורצים, נשפכים, כואבים, אכזריים, לא אנושיים.
ולעוד יום חדש וראשון בבקו"ם הם מתייצבים.
כמו לוחמים.
בנפשם נאבקים, מתגעגעים, חסרים,
בנים, אחים, אבות, נכדים.
ישראלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|