|
אולי חייתי באשליות
ואולי אני חי באשליה
ואולי הכל שטויות
והכל סתם הצגה.
משחק טוב של השחקנים
גרם לי לתת להם 10.
הם עבדו עלי
וגרמו לי לחשוב שזה אמיתי
אני מסתכל מסביבי ורואה רק כאב
והחיים לידי נראים כל כך ריקים
בא לי לצרוח את האמת
שכולם ידעו הכל על כולם
וזה שורף בפנים
וזה קצת עצוב
ויכול להיות יותר
ועדיף שיהיה פחות
ולמה זה קורה?
ולמה אנשים לא פשוט
מוצאים אנשים אחרים
שמחפשים אנשים אחרים?
ולמה זה שורף לי את הנשמה?
וכשלא יישאר כלום מה יהיה?
מה אני אהיה?
עוד בן אדם שלקח את גורלו והכניס לארנק כמו את כל שאר הדברים
הסתמיים שהוא לא טרח להסתכל עליהם פעמיים.
ובוכה בלילות ומקווה שעוד מישהו בוכה כדי שהוא לא ירגיש לבד.
וזה לא כאילו הוא מבקש הרבה
רק מישהו להיות איתו את הנצח. |
|
|
כמו קרוטונים
בתוך מרק בצל
משוררת דגולה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.