אור כתום רוטט של נרות לבנים בבית חשוך, והלילות גם הם כמו
הנרות, לבנים, שקטים, אולי שקטים מדי, ושקט, כל העולם בדממה
יום הדין הגיע, מלחמת העולם השלישית פורצת מול עינינו, אש
פורצת מכל מקום, גורדי שחקים נופלים באמצע היום ואנחנו שאננים
כל כך.
מיליוני אנשים מתים, פצועים, פצצות אטום נופלות על מדינות
כביכול לא חשובות,
כולם מדברים על ערך חיי אדם כי זאת האופנה אבל הערך נעלם.
היום כבר אין לנו ילדי פרחים, כל ילדי הפרחים של שנות השישים
במאה הקודמת כבר הספיקו להפוך למצביאים דגולים, עורכי דין
ומדעני אטום. ואף אחד כבר לא חושב יותר על המילה שלום, אפילו
קראתי בעיתון שמחקו את המשמעות הסימבולית המילון היום שלום היא
רק בירכת בוקר.
ואני עוד זוכרת את הימים בהם נולדו תינוקות וכולם שמחו, והיום
כשנולד תינוק בלית ברירה כולם בוכים, כי אין שום טעם לחיו, כי
כולם כבר קיבלו את גזר הדין, אף אחד כבר לא מתחבט בשאלה למה
חפים מפשע מתים, זו כבר איננה שאלה בכלל היום זוהי דעה רווחת,
עובדה קיימת,
ואין מה לעשות, החיים ממשיכים כהרגלם, בני האדם הפסיקו לפחד מן
המוות, האם זהו טבעם של בני האדם, הלא חלק מן האנושיות הוא
הפחד מן המוות הלא נודע, האם בני האדם איבדו צלם אנוש?
                 צבא נלחם בצבא, ילדים בילדים אחרים וכולם
בנשק חם ואף אחד לא באמת זוכר מדוע פרצה המלחמה.  ואני בעלת
עטרת קוצים יבשים לראשי, פעם עוד חשבתי שאם יהיו מספיק אנשים
שיבינו שזה צריך להפסק אולי זה יפסיק, אבל זה לא פסק.
לכן היום גם אני פשוט יושבת פה מנסה להיות אדישה, מנסה לשכנע
את עצמי שהכל משחק שאנחנו איוב, כל אלה שעוד זוכרים את
הסטיקרים על גבי מכוניות עליהם התנוססה המילה שלום, כל אלה
שהטיפו לאחווה בין בני האדם, כל אלה שהיום כבר מבינים ש"רצח
החפים מפשע", רצח תינוקות שפשעם היחיד הוא שנולדו לעם הלא נכון
הוא לא עוד סיפור בברית החדשה, גם לא היסטוריה של מלחמת העולם
השנייה, שאף אחד שחי כיום גם ככה לא היה בה,
זו היא המציאות,  כל ילדי הפרחים, אפילו אלה של שנות התשעים
האחרונות של האלף הקודם כבר הבינו שבמלחמות הצדק והקודש גם
ילדים מתים, והשמיים עולים בלהבות, והיום קדושת הדגל נעלה היא
מקדושת חיי הילדים, ולאף אחד כבר לא אכפת אם יש חיים אחרי
המוות, כולם הגיעו למצב שפשוט לא אכפת להם, אם זה היה קורה
לפני חמישים שנה היו מכנים זאת דיכאון קליני אבל היום כבר אין
מחלות נפש כי אף אחד כבר לא מופתע, ויש מוות ודם בכל מקום,
כולם הם חיילים בצבא שלא באמת קיים כי היום הכל הוא הצבא וכולם
הם חיילים אם הם בוחרים להיות או לא. באיזושהיא דרך כולם
נלחמים במשהו, ואולי מאז ומעולם הכל היה כך בדיוק