בהוקרה לא. א. פו


עת התבוננתי במראה
לפתתני הכרה
אינני שם
לא, לא, לא קיים
ערפד אני ולא אדם

ואז לפתע כמקבת
שחף בי כמו רכבת
ליל האמש התבהר
עת עכשיו אני זוכר

בשנתי נם לא נים
חלוני פתוח
אור ירח על פנים
נוגן בצליל של רוח

וקולו אומר לי פקח
ועיני פקוחות
היה לי אב היה לי אח
וכבר לקחם והנה עוד

עתך הגיעה הוא לוחש
את לבי בידו תולש
את שיניו נועץ בתאבת דמים
לשונו מלחכת את פני החמים

גם אבי גם  אחי
ועכשיו אנוכי
ואהובתי שהלכה לה
לעולמי עולמים

שיניים חדות רעבות לבשר
ציפורן אחת מלטפת שיער
סכין לאורו של ירח מלא
טיפה אחרונה וגופי מתכלה

היכן את? מדוע הלכת
שפתי ניחרות לוחשות
יתום הייתי ואת בשלך
תולעים בעיני פושות.

טלפון מצלצל ואיש לא עונה
אופנוע בחשכת  ליל חונה
האם שבת? כבר לא חשוב
אני בשלי, והוא האהוב
בשלו.