אל: אהובתי מירב
מאת: הקצין (והג'נטלמן) שלך !

היום, יום ראשון, היום האחרון לחודש מרץ זומנתי ע"י צבא הגנה
לישראל להשתתף במערכה הקשה.
התיק מוכן, המדים הירוקים אחרי כביסה וכמובן פק"ל הקפה שבלעדיו
לא זזים מהבית.
די ציפיתי לצו הזה. כן, חיכיתי לו שלושה שבועות.
אני יוצא, ואולי בפעם הראשונה אני לא לחוץ.
אולי אגזים אם אומר שאין ברצוני לחזור!
לחזור למה ?...כבר שלושה שבועות שאני מנותק מהעולם, שלושה
שבועות שאני מרגיש כמו זומבי.
שלושה שבועות שאני מעביר בעבודה, בלימודים, בחדר הכושר ובכל
מקום אחר פרט לבית.
הבית מזכיר לי אותך מירב, המיטה מזכירה לי אותך.
לא עובר לילה בלי איזה חלום קטן עלייך, חלום שנחרט בלב גם לאחר
שאני מתעורר.
אלו לא חלומות על דברים שעשינו אלא חלומות על דברים שתיכננו
לעשות. החתונה, הילדים, השאיפות, הטיולים וכל הדברים האחרים
שדיברנו עליהם בשעות הלילה המאוחרות.
עכשיו אפשר לגלות שאת ה"הצעה" תיכננתי בקפידות.
התפאורה: מסעדת פירות-ים עם נוף לים.
השעה: שעת השקיעה.
המלצר מגיש לנו קערת פירות-ים הכוללים מולים, צדפות
ושרימפסים.
את פותחת את אחת הצדפות ומגלה להפתעתך טבעת.
הכל היה מושלם...בתיכנון.
את בחרת במישהו אחר, מישהו אחר שיגשים את החלומות שלך.
ואני, אני לא נאבקתי על מה שכיניתי האהבה של חיי, נתתי לך את
החופש שלך, החירות המזויינת להחליט מה טוב בשבילך.
היית זאת את שהדביקה לי את הכינוי "קצין וג'נטלמן".
ואכן, התנהגתי כמו ג'נטלמן, נתתי לך להחליט בלי להתערב
בשיקולים שלך.
דיברנו על אהבה שמיימית, אהבה של פעם בחיים, הרגשה של דז'ה וו
אחזה בי כאשר נפגשנו לראשונה.
אמרת שאנחנו מכירים עוד מחיים קודמים וסוף סוף הנשמות שלנו
נפגשו.
אז חומד...(נהגתי לקרוא לך חומד), נשמה אחת נותרה יתומה ואין
ביכולתה לשאת בעול הנורא הזה לבד.
אם היה לי את האומץ לפגוע בעצמי הייתי עושה זאת בלי לחשוב
פעמיים.
הרבה יותר קל לחטוף כדור מצלף פלסטיני, לקבל אותו בראש ולמות
מות גיבורים.
כנראה שהאהבה שלנו נועדה להתממש בחיים אחרים.
מחכה לך ...אי שם...בעולם הבא.
שלך.....דורון !