חיכיתי ימים למילה,
חיכיתי שבועות למכתב,
חיכיתי שנים לאהבה.

כעסתי כשנאלם קולך.
כאבתי כשסובבת גבך
בלי לומר מילה.

קינאתי
בך, בכמותך,
בעצמי.

אתה יודע,
החיים נמשכים בינות גינות קסומות,
על ספסלי עץ בקרנות רחוב.
הזמן,
נע בקצב אחר משלי
כשאתה לא כאן
הוא מרחף מעליי.
מוזר.
זה מרגיש די נעים, הזמן,
הגעגוע,
השכחה.

עוד לא ניקיתי אותך מתוכי,
נשאר אצלך הרבה ממני.
שיישאר,
אני אדע להשלים את החסר.

זה מעט נוגה
הגעגוע,
האהבה.
זה כמעט נוגע,
מלטף.
שתדע
זה הגעגוע שמחבק
כי אתה אינך.

תראה,
כבר  סתיו.