"אמאש'ך טוחנת באגטים בכוס".
אמר לי אילן בכיתה ז'.
זה היה ליד חנות המתנות "פנאי פלוס",
ואני אהבתי לחשוב שניק קרשאו מסתכל לי בעיניים.

התבלבלתי בשמות של להקת דוראן דוראן
וזה עלה לי במכות.
גיא הפוזל היה מחכה לי ברחוב קפלן
ומחטיף לי סתם, עד שירדו לי דמעות.  

ואני תקועה פה איתה לתמיד.
תקועה איתה לתמיד.
ילדה עצובה, חולמנית, חולנית.

ואני בועטת בה אבל היא לא עוזבת לעולם.
המבט שלה קבוע אצלי בעיניים.
ומרגיז את כולם.

אתה אומר שאתה רואה חלקים,
לא תמונה שלמה.
ואני חושבת אם זה צד ימין או צד שמאל של הפנים,
ואם לחשוף את השן השבורה או העקומה.

ואולי בכלל לא לחייך?