[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי צין
/
הדליקו נר

השמש כבר לא תהיה חזקה יותר. האויר מחניק ודי מסריח, למען
האמת. חם עד שרבי.
טוב, האמת שלא, אבל זו בחירה בין שתי אלטרנטיבות. גשום וסוער
יקשה על פיזור ההמון ועל איסוף הגופות.
תל אביב, לצורך העניין, בשיאה היום. החום עושה איתה חסד.
האווירה משתחררת סוף סוף מהקירות. מהכתלים.
יש כביש, שדרה ליתר דיוק, במין צורה שמאפיינת את המקום ותחנת
אוטובוס. זקנים, אמא צעירה ושניים אחרים.
קצת קשה לראות כי החלון מלוכלך, אבל החום שנספג בחוץ ומוקרן
חזרה פנימה אל היושבים בספסלים נעים. הלכלוך
והסריטות שעל החלון מעצימים, אני מרגיש, את תחושת הביחד. כולם
פה בשבילי. כולם חברים.
מעסיקה אותי ההזדהות התמוהה עם שיר מסתסלסל שמשודר עכשיו
ברדיו. אני מתגאה על רב-גוניותי,אבל לא נספר לאף אחד.
היא עלתה קודם ועכשיו היא יושבת לידי.בת 32 בערך. שיער בין
אדום לחום כהה מהול באורבאניות המיוחדת של תל-אביב.
אנחנו מסתכלים פתאום אחד על השני...

עכשיו הכל יעלה בלהבות

מחייכים, ומפנים חזרה. לא ממש מתעניינת אבל אני מסוקרן. האמת
שמסכת דיאלוגים הוליוודית מרתקת נרקמה אצלי באותו רגע
ומסתבר ששיחה שוטפת בין שנינו תוביל לידידות עמוקה ולשיחה
רצופת הגיגים, הארות והערות. מזל שלא אמרנו כלום. אני בטח
יותר מוצלח. בספסל הראשון יושב הומו. ככה נזהה אותו כי כרגע
הוא לא יותר. לבנתיים אשתדל לשנוא אותו. אבל איראה במלוא
מתיקותי. לא מתוך הדחקה. מתוך יכולת. לעשות כי אני מסוגל. אני
יודע היטב ששיחה בפורום שונה, תוך תמורות משמעותיות
של זמן ומקום תיצור איבה שלי כלפיו כי הוא ירמוז על מי שאני.
הוא יטעה. ואני אכעס.

עכשיו הכל יעלה בלהבות

בספסל האחרון יושב ערבי. חלילה פלסטינאי. ערבי אזרח ישראל. אבל
יש לו חזות מאיימת. כדאי שנשנא את עצמנו על הפחד
ממנו אבל לא נאשים. לא נתחבט בתוכנו לבין עצמנו על בורותנו.
נגיד: אין מה לעשות. האמת היא שכן. ככה אני אגיד ולא אתחרט.
אבל נוסיף שורה של חרטה, "מחשבה העושה את דרכה בתוכי" - לא זו
הדרך בה עלינו לנהוג. סביר להניח שזה שאני יושב באמצע
האוטובוס שולל את ההיגיון המתבקש שבלעבור מקום אז נישאר.
מעניין איך יראה האוטובוס אם

עכשיו הכל יעלה בלהבות

אחי הישראלים. זקנים מכל עבר. קשישים. הדים ואדים של הולדן
ידידי. מר קולפילד שהיטיב לנסח את קיומי יותר מכל אחד אחר.
את קיומו של כל אחד אחר. רגע אני מחפש את שנינותו שתקל עליי
בהשפלה הסרקסטית של הציבור הגריאטרי המקומי כדי שאוכל
לשכפל את עצמי אל הדמות הטלוויזיונית החביבה עליי ורגע שבה
עליי סלידתי ממנו. התפסן. שחלומותיו התמימים הם המעוררים בו
את הכמיהה לשינוי חברתי סוער. דמות כ"כ פשוטה שיוצאת כנגד הסדר
הספרותי הטוב ולמעשה רדודה כפרוזה האחרת עצמה. שניהם מבקרים
ושניהם לא משלימים עם המציאות... כי הם לא קיימים. הם לא
חייבים בכל אופן.
השיר עדיין מתנהל. הוא חוזר על עצמו זו הפעם השישית אבל כולם
מרוכזים בעצמם. מרוכזים בכולם, אבל ככה זה נראה

עכשיו הכל יעלה בלהבות

אני ושרית השלמנו מעגל. כבר החלטתי על חייה הנישואין הכושלים
שלה. על התינוקת האחת שלה. ועל השזירה הפנטסטית שלה בסיפור
חיי
כי עכשיו היא הדמות האלמונית שלי. זאת שמלווה אותי ללא טעם
ממשי. היא חקוקה בי ללא שארצה ממנה משהו באמת. אני אוהב אותה
כי אהבתי את הולדן. לשנוא את השונא, זוהי התפיסה שאני שונא.
וככה זה ממשיך, באינפנטיוליות פיוטית משהו כי אלה החיים.
המחשבה
ועצם המסקנה צרכו את זמני החופשי ולמדתי לאהוב את שרית. וגם את
כל שאר מי שעל האוטובוס כי כזה אני. החלונות שאטמו אותנו ביחד
רק העצימו את מה שידעתי כבר קודם... שכל ישראל חברים. כן,
ככה.

ואז הכל עלה בלהבות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יהווה, אלוהים,
יי', יה', ה',
אלוקים, אלוקה,
אל.




רס"ר במיל' חגי
עדני במשא
אלוהיו לשוא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/02 7:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי צין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה