מבעד לחופה השקופה נשקפו שמי הלילה הנצחי, מנוקדים באבק הכסוף
של כוכבי שביל החלב, שהיו בהירים כפי שהכוכבים יכולים להראות
רק מחוץ לאטמוספירה. את החלק העליון של שדה הראיה מלפנים
ומאחור כיסה ה"לפיד", גוף ארוך דמוי-מוט אליו חוברה
ה"אפוליאן". ה"לפיד" תוכנן ועוצב למען מטרה אחת בלבד :
להוביל מעבורות וספינות תקיפה כמו ה"אפוליאן" ואחיותיה דרך
מרחבי הריק העצומים של מערכת כוכבים.

רוב מפקדי טייסות ה"סדרנים" היו מתים לשים את הכפפות
המטונפות שלהם על הכלי חסר-החן הזה. אולי הוא נראה כמו קשקוש
של סדרן אחרי ליל שיכרות ארוך במיוחד בפאב עם תאורה לקויה, אבל
הוא הרחיב את טווח הפעילות המידי שלהם מקרבתה של פלנטה או
חגורת אסטרואידים אחת, לכל תחומי המערכת. והם הרוויחו את
ה'טרמפ' הזה חופשי-על-הבאר תודות למעסיק שלהם! למען האמת,
הלפיד היה פחות או יותר הבית שלהם בחודשים האחרונים, בהם עבדו
בשביל החבר'ה ב"משלחות". המשימות היו פשוטות ביותר - ליווי כל
מיני משלחות של פרופסורים ממושקפים ומהנדסי כרייה - ו"משלחות"
אפילו הסכימו שהם ישתמשו בלפיד כדי לבצע משימה או שתיים מהצד.

הטייס של הספינה הדו-מושבית, הידוע לשאר אנשי הטייסת
כ"'סמית'י", חייך לעצמו בסיפוק רב תוך שהוא בוחן את שתי השורות
הסדורות של ספינות תקיפה שחוברו אף הן ללפיד. איזו עסקה
מצוינת! מצד אחד, הם לא היו תלויים לחלוטין ב"משלחות" ויכלו
אחרי כל משימה לשבור חוזה, ומצד שני החברה שילמה להם בנדיבות
והקצתה להם לפיד. בנוסף, "משלחות" לא ניסו לתחמן את הטייסת כמו
חלק מהמעסיקים אחרים. ההברקה הייתה של הנסיכה, כמובן. היא
היחידה שחשבה שכדאי לחזור ולעבוד עם משלחות אחרי שהמט"ס סטרנר
מת ב... תקרית ה... טיפשית ההיא.

"תוך שעה אנחנו בחוץ".

דובסון, התותחן של ה"אפוליאן", ישב מאחורי סמית'י, מורם מעליו
בחצי מטר בערך. סמית'י הגביר את מוזיקת הקאנטרי הרועשת שבקעה
מלוח התקשורת הפנימית, מנענע את ראשו לפי הקצב. כובע הבוקרים
שלו ניתק מראשו וריחף במרחב חסר-הכבידה של תא-הטייס עד שזרוע
שרירית ועבה החזירו אותו למקומו הראוי.

"סמית'י, 'תה שומע?"

"הא?"

"החברה אומרים שהם כבר מתים להוציא ת'תחת מהקופסאות-שימורים
שלנו.", דובסון ניסה שוב. המבטא שלו לא היה טקסני כמו של
סמית'י ורוב הסדרנים, אבל הוא ניסה.

"מה 'תה אומר. אל תד'ג, לא נרבוץ עוד הרבה זמן. לפי המשכורת
ש"משלחות" מציעים על העבודה הקרובה, ולפי כמות ה"קשרים" שאפשר
למצוא בס'-7, בקרוב מאוד תהיה לנו עבודה עם קצת יותר אקשן,
'סדר?"

לפתע, מוזיקת הקאנטרי הפכה לנקייה מרעשי רקע, סימן לכך שדובסון
כיבה את הקשר הקולי שלהם לשאר הספינות של הטייסת. סמית'י כיווץ
את מצחו ברוגז - דובסון היה די חצוף בשביל בחור חדש. אבל היי,
אחרי מה שקרה עם סטרנר הם לא יכלו להיות בררנים. סמית'י ניחש
למה דובסון כיבה את הקשר. סדרנים חיו ומתו לפי קוד התנהגות
מסוים, והקוד אומר שלטייס רגיל מותר לחלוק על דעתו של מפקד
טייסת רק בארבע עיניים.

"שמע, סמית'י, הם העלו את רמת השכר שלך לאחת עשרה, את שלה
לשבע עשרה..."

"בחור, הם עשו את זה מהסיבה הפשוטה שהיא ה'פקדת הטייסת הרשמית
שלנו. משלחות יודעים טוב-טוב שכל הכסף של מט"ס בסדרנים הולך על
חלקי חילוף, תחמושת ודלק לספינות . לעזאזל, בקושי נשאר לנסיכה
כסף לקנות שמלות ומזון כלבים לחמקן, 'תה מבין? סופו של דבר,
בחור, אני והנסיכה מקבלים 'תו חלק בשלל כמו כולכם."

היה זה מאוד חשוב שסמית'י יסביר לחדשים בטייסת איך עובדים
העניינים כשאתה סדרן. סדרנים חייבים לסמוך אחד על השני בעיניים
עצומות, או שהם לא יהיו שווים את השבב-יד שעליו נחתמה העסקה
אתם. ואיך בחור חדש יכול להפוך חבורה של זרים למשפחה אם הוא
חושב שהמט"סים, האחים הגדולים, דופקים אותו?

בסופו של דבר, דובסון יבין איך הטייסת עובדת. הוא יראה איך כל
סדרן מקבל בדיוק את כמות החופש המגיעה לו כל עוד הוא לא פוגע
בשאר. רוצה להתחיל עם כל בחורה יפה בנמל? לך על זה, כל עוד לא
תמצא את עצמך במעצר. רוצה להשתכר עד אובדן חושים? סבבה, כל עוד
לטיסה הבאה תהיה מוכן, פיקח לחלוטין. ככה זה עובד, וסמית'י חשב
שהדוקטרינה הזאת טובה פי-אלף מהדרך בה פעלו טייסות של צבאות
סדירים.

האמת, הוא חשב שדובסון כבר מכיר את הכללים. הבחור היה אחד
מהחדשים, הצטרף אחרי שסטרנר... סיים את הקריירה, ולמרות
שהמוניטין של "הסדרנים של ריי" נפגע. למרות זאת, סמית'י כבר
הטיל עליו תפקידים מיוחדים כמו איסוף חדשות מהעיתונות המקוונת
וכמובן תפקיד התותחן של האפוליאן.

שיר הקאנטרי שהתנגן ברקע הסתיים בצלילי גיטרה אקוסטית צורמים,
ואחד חדש החליף אותו - איזושהי חקיינית גרועה של ג'וני מיטשל
האגדית.

"לא לזה התכוונתי." התנצל דובסון. "מה ש'ני אומר זה, שהחברה של
משלחות לא אמרו לנו שום דבר על העבודה החדשה, ת'מבין? בדרך
כלל, הם מתדרכים אותנו כשאנחנו תקועים בלפיד, אבל עד עכשיו יש
דממת אלחוט."

"אולי בגלל שכיבית ת'הקשר המזדרגג." סמית'י מלמל, אבל האמת היא
שגם הוא היה מודאג. "ת'שמע, גם אני שמתי לב לזה, אבל ה'קבלן'
של משלחות אמר לנו שזו אחת גדולה, ואולי הם מפחדים שמישהו יירט
את התשדורת."

"וזהו." דובסון סיכם, בזלזול שהוסווה ברשלנות מכוונת.

"וזהו." סמית'י חזר על דבריו של התותחן שלו, בלי משים. "הנסיכה
חשבה שאנחנו צריכים ללכת על זה, ואני סומך על האינסטינקטים
שלה."

"תמר זה, תמר ההוא!" דובסון מלמל בזעם, תוך שהוא מוודא שהקשר
עוד סגור. "אל תיעלב, אבל אני לא נהנה לקבל פקודות מה... בחורה
המוזרה הזאת. תראה, השמועה אומרת שהסדרנים של קאמאל עובדים עם
איזו חברת כרייה בחגורת אסטרואידים מרחק יום שיוט, אולי עדיף
שנחתוך ונלך לפרק לזבלי-עופות האלה את הצורה?"

סמית'י הניד בראשו לשלילה. "הייתי מתנזר מבירה לשנה בשביל
הזדמנות לאייד את הטינופת שהרג את סטרנר, ולא אכפת לו מהקוד
בגרוש... אבל לי כן אכפת מהקוד, 'תה מבין, וכדאי שתכניס
לראש-מולקולה שלך שכשהסדרנים מתחייבים לבצע עבודה, הם מבצעים
אותה עד הסוף!"

הטקסני המעוצבן הכה בגב-ידו על לוח הקשר, מפעיל אותו מחדש.
השיר של ג'וני מיטשל שוב נשמע כאילו הוא מנוגן ברדיו
פרה-היסטורי. "'תה יכול להתחפף עם אתה רוצה, אבל אנחנו נשארים
עם הנסיכה ולא יעזור חור שחור."

דובסון לא ענה, אבל סמית'י ידע שהתותחן שלו יגיע להחלטה עד סוף
המסע הזה - כנראה להישאר איתם. פעם סדרן, תמיד סדרן, אלא אתה
מהזבלים האלה כמו קאמאל שעושים שם רע לקוד.

למרות זאת, גם הוא חלק את החששות של דובסון.

סמית'י הביט מעבר לחופה של תא הטייס, לכיוון ימין. שתי שורות
של שבע ספינות תקיפה מסוג עורב סימן 5 היו מחוברות לשריון
החיצוני של הלפיד בסדר מופתי, ובראש כל שורה הייתה ספינת תקיפה
דו מושבית. הספינה שהובילה את השורה הימנית היית הזהה לשלו,
אבל היה לה רק טייס אחד. היא הייתה מוארת על ידי זוהר
הכחול-סגול שנפלט מהמנוע של הלפיד, אך בקושי היה ניתן להבחין
בפרטים דרך החופה של הספינה שלה. גוף קטן ושברירי, מוגן על ידי
חליפה פלסטית צמודה  וקסדה ומוקף בכלי האימתני עד שנראה כאילו
היא רק עוד חלק ממנו.

הנערה הצנומה עם המבט התועה והתוהה הייתה, ביחד איתו, המט"סית
של הטייסת "הסדרנים של ריי" - שכירי החרב הקשוחים והמיומנים
ביותר להשכרה בכל המערכת, במחירים שווים לכל נפש.

בשקט, הוא לחש לעצמו כך שדובסון לא ישמע. "נסיכה, אני מקווה
ש'את יודעת מה'ת עושה."

במרחק עשרה מטרים של וואקום...

הסייח דוהר, חוצה את המישורים - אך אלו אינם המישורים של טקסס,
או כל נוף ארצי אחר - אלא של ירח. הסייח דוהר קדימה בקאנטר
מלכותי, לא מודע לעבר, עתיד, זמן, מרחב... חוצה מכתשים, מזנק
מעל גבעות לבנות של חול דק, מעלה מאחוריו עננה של אבק לבן,
חוצה קפל קרקע אחרון ומגיע לפאתי ים השלווה.

שלווה...

שם, באמצע השלווה, כמו גולה שילד שכח בחול, נחה לה כיפה
חצי-שקופה, גודלה מתגמד בתוך הנוף הבראשיתי. הסייח השחור חוצה
את הכיפה כאילו לא הייתה שם, ושם פעמיו למרכז העיר שבפנים,
חוצה קירות ורחובות שוממים כמו רוח רפאים, כמו קרן היתוך
שממוקדת על נקודה אחת. המרכז, הגרעין, הלב.

שתי דמויות עומדות בחדר חשוך ללא זוויות. הוא שחור כולו, פניו
צל. הסייח ניגש ללקק את ידו, אבל נרתע. כאב, כאילו עשרות
מחטי-פרודות ננעצות בגולגולתו בכל זווית אפשרית, ולבה רותחת
נשפכת מקצותיהן בני שלוש המולקולות.

הסייח נרתע, מנער את ראשו, ומסתכל עליה. היא לבנה כולה, אך הוא
לא ייגש לרחרח את ידה. כל כך קרה... יותר קרה אף מהקור השורר
מחוץ לכיפה. הסייח חולף בין שניהם, וניגש למיכל שבמרכז החדר.
הוא מצמיד את זרבוביתו לזכוכית המשוריינת, ומחכך אותה. היא
הדבר המוצק הראשון שהסוס חש בו על פני הירח.

זה נראה ממש כמו בקבוק בירה שינגאו, כמו שסמית'י אוהב!

הנוזל האפור שבפנים מתחיל להסתחרר, ומקבל גוון אדום זוהר. האם
זוהי צורה המקבלת תוכן, או תוכן המקבל צורה? קולות מתחילים
לרחוש מסביב.

"אני לא רוצה אותה - היא..."
"אני לא יכול להרשות לעצמי, בגלל..."
"היא מתנכרת לנו, למרות..."
"היא התלמידה הכי טובה שהייתה לי אי פעם, לו רק יכולתי לוודא
שהיא חייה שם בפנים."
"היא לא כל כך טובה ב..."

החדר לא היה רחב בהרבה מתא הטייס של הספינה שלה, מספיק בדיוק
למיטת קומתיים צבאית וריהוט שגרם לקסרקטינים של ספרטה להראות
כמו גן עדן להדוניסטים. לא היה שבב של צבע, וגוונים של אפור
מטאלי כיסו כל פינה. מבחינתה זה היה בסדר - היא הייתה הסתדרה
עם אפור, בניגוד ל...

הקומה העליונה של המיטה נשאה את כל רכושה. כמה מחשבי יד זרוקים
לצד שתי שמלות וכמה סטים של בגדי עבודה. כמובן היה כובע בוקרים
- סדרן בלי כובע הוא לא סדרן! - ומחשב היד הפרטי שלה. את
הבלגאן השלימו כלב שחור קטן שהתכרבל בשמיכת נוצות-הברווז הלבנה
שלה, וצלחת עם שאריות ארוחה מפולים שגודלו במעבדות
ההידרופוניות של התחנה.

הפריט היחידי שהיה איכשהו מסודר היה חליפת הטיסה וקסדת הAGS
שהיו תלויות בארון הקטן. היא אף פעם לא נשאה מטען רב, שומרת את
משקל העבר לא על כתפיה השבריריות - אלא בתוך ראשה.

האור המלאכותי שיווה לפניה של הדיירת החדשה גוון חלבי חולני
משהו. היא שכבה על גבה בשקט מוחלט, בוהה במיטה שמעליה. שער
חום-כהה הקיף את ראשה כמו שיח או הילה מוזרה, צפוף ומבולגן.
גופה נראה למתבונן כגוף נערה בגיל ההתבגרות, לא גוף של שכירת
חרב מנוסה בת עשרים ושתיים, וכך גם פניה. האף הקטן והסולד רחרח
את האוויר הממוחזר, אך השפתיים הדקות והמבט לא הראו שום סימן
לחוסר שביעות רצון. למעשה, הם לא הפגינו שום רגש בכלל.

היא התיישבה, שולחת כף יד דקה לכיוון המחשב שעל המזרן העליון.

"מחשב די-שש, הפעלה."

המשטח האפור שהיה מסך המחשב נדלק, מקרין הולוגרמה מול פניה.
הממשק היה בצבעי כחול כהה, טורקיז ועץ-שעם. "שלום - תמר." ענה
לה הקול המתכתי.

"די-שש, דווח מצבה נוכחית, ספינות ומצב מלאי תחמושת."

מלבן בצבע טורקיז התממש במרכז ההולוגרמה, ועליו רשימה של הציוד
שלהם.

- 1      ספינת תקיפה דו-מושבית מסוג אפוליאן - 'קרן ירח',
מקונפגת ל AGS.
-  1     ספינת תקיפה דו-מושבית מסוג אפוליאן - 'אפוליאן',
קונפיגורציית פיקוד.
-  14   ספינת תקיפה עורב סימן 5, חימוש סטנדרטי.
-  72   'חניתות' מסוג פולסאר, ראשי חנית מכילים טרי-קובאלט.
- מלאי תקין - 89% נומינלי.

"די-שש, התממשק למחשב ראשי מקומי." פקודתה של תמר נשמעה יותר
כמו בקשה. תוך פחות משתי דקות, היא כבר הייתה מחוברת למחשבי
התחנה, מרפרפת על פני מידע שעניין מפקדת טייסת : מיקום רציפי
התחזוקה, רשימה שמית של סוחרי נשק ומידע, דיווחים על לוחמה
במגזר החלל הקרוב, רשימה של ספינות העוגנות כרגע, ועוד. היא לא
טרחה אפילו להיכנס לדפי המידע על מקומות בילוי בתחנה.

תנועות הידיים החפוזות שנגעו בממשק ההולוגרפי נעצרו כשהגיעה
לרשימת הספינות של "משלחות". החברה הייתה אזרחית, ולכן כמעט
ולא היו בבעלותה ספינות הנושאות חימוש רציני. בשביל זה הם שכרו
טייסות כמו זאתי של תמר וסמית'י, שיעשו את העבודה השחורה.

תמר הטתה את ראשה בתמיהה, קווצת שער נוחתת על כתפה השמאלית.
שתי שייטות קרב בבעלות משלחות? היא לא חשבה שיש אפילו שייטת
אחת בבעלותם בכל המערכת.

תמר הפעילה שידרוג לממשק שאפשר לה להיכנס גם למקומות בהם אישור
הגישה הגלובאלי שלה היה פחות פופולארי, ובדקה את הפרטים שנשמרו
על השייטות ביומן התחנה. לספינה הראשונה קראו "אולדרץ", כנראה
על שם בעל המניות מנוח זה או אחר, טיפוס "ננס לבן", בפיקודו של
אחד קברניט פ.פרנסואה. השנייה הייתה גדולה יותר, טיפוס "ענק
אדום", בפיקודו של...

עיניה של תמר התרחבו בהפתעה. באותו רגע נפתחה הדלת, והיא נאנקה
והסתובבה בחדות לכיוון הפולש כאילו נדקרה.

"היי, תמי, 'צטער שלא דפקתי בדלת." אמר סמית'י, נבוך. כל
הסדרנים גרו בחדרים משותפים, וכמו כל מי שטס הרבה בחלל הם כבר
היו רגילים לחוסר המוחלט בפרטיות. אבל תמר הייתה.. מיוחדת.

"...זה בסדר."

"שוב תפסתי אותך קוראת ספר?" הוא שאל בשקט, מלטף את שפמו.

הבעתה של תמר לא השתנתה.

"אני יודע ש'ת קוראת סיפורים, זה 'סדר, אני לא יספר לאף-'חד."

"..."

"חשבתי שתרצי לבוא איתנו לבארים ברציף המשותף... לחטוף דיבור
עם הקבלנים שמה לראות אם יש לנו מה לעשות אחרי העבודה הבאה."

תמר לקחה את כובע הבוקרים שלה ומיקמה אותו על ראשה. היא כבר
ידעה שזה יהיה חסר תוחלת, אבל סמית'י והשאר היו צריכים את
הבידור.

"טוב...נלך."

סמית'י החווה בידו כלפי המסדרון, קד קידה מגוחכת-משהו. תמר
סיימה לרכוס את הז'קט שלה ופסעה החוצה, שולחת מבט אחרון לכיוון
הדי-שש שלה.

"מפקד אלפונס..."