ישבנו על כוס קפה. קפה עם הל ריחני ומפתה כזה,כמו שמכינים
בעזה
ספרת לי אבו אמיר,כי לימדו אותך שיש אנשים בעלי קרניים וזנב
והאמנת, כי ילד קטן מאמין למה שגדולים ממנו מספרים לו.
ואפילו ספרו לך היכן גרים האנשים האלה, ואתה האמנת,
כי ילד מאמין למה שהמבוגרים מספרים לו. כן. אפילו,
הראו לך היכן גרים האנשים האלה. שם. אמרו,
אתה רואה שם את האורות הרחוקים?
"כן" אמרת, והסקרנות כירסמה
נערים מאמינים למה
שמלמדים אותם.
שם ?
איך קוראים למקום ההוא שאלת, "קיבוץ ארז " ענו לך
"שמה מאחרי ארז גרים אנשים עם קרניים וזנב"
אתה ?
האמנת.
אני בחנתי כל תו של פניך כשדיברת. גם עיניך אמרו לי
אין דבר גרוע יותר מהשנאה והפחד.
אני?
האמנתי.
|
