(הסתובבות בתוך בד שחור, התפטלות - ברקע מוסיקה קלאסית -
מוצארט - נפלטת החוצה מהבד נערה - המוסיקה מופסקת-)

(מילמולים, משפטים קטועים)

זה הכל התחיל כשנולדתי, אבא לא היה. לא יודעת, אמרו שיצא לחפש
את אלוהים.
לאמא היו חורים בידיים.
רצו לקחת אותי, אבל ברחנו. היא ברחה, כמו מכל דבר בחיים שלה.
אבל קרה לי משהו.
היר רצתה שאני אהיה ילדה "קומפלט", אז היא קנתה לי שמלות
מזויעות,אבל ככל שגדלתי הוספתי ללבוש שחור, להזכיר לה.
את החיים שלה, שלנו.
היא היתה כל כך משוכנעת מהעמדת הפנים שלה שאנחנו רגילים, שאני
רגילה, עד שהיא הכריחה אותי לרקוד בלט. כמו איזה בובה מכוערת.

(כבה האור - מוסיקה קלאסית מתחילה - האור נדלק הילדה רוקדת כמו
בובה, לאט לאט נחלשת המוסיקה, האור נכבה ונדלק שוב כשהיא ישובה
במצב הקודם)
היא הכריחה אותי, למרות שלא היתה לי טיפת קורדינאציה מזדיינת.
היא שלחה אותי לביה"ס עם חתאית טוטו, סירבה להוריד אותה ממני.
ואם העזתי להוריד, היא הייתה שורפת לי סיגריות בתחת.
היא נכנסה למעין טירוף אובססיבי של בלט לגבי.
עד , עדשהיא תפרה לי את החצאית המזדרגגת לעור.
כאילו היא חשבה שזה מה שיהפוך אותי ליצור רגיל, אנושי.

(האור נכבה - מוסיקה קלאסית - האור נדלק הילדה רוקדת ללא
הצלחה)

(קול של אם נשמע בצעקות)
"תקומי מהריצפה חתיכת טינופת, תרקדי, קומי, קומי, תרקדי.."
"די אמא אני לא יכולה, אני לא יכולה"
"תרקדי אני אמרתי, חתיכת חרא"
(היא נופלת על הריצפה, בוכה)
(האור נכבה - המוסיקה נפסקת - האור נדלק כשהיא במצב הקודם)

בסוף מצאתי אותה עם חור בראש, וכל החיים נזלו לה לריצפה.
ואני, אני נתקעתי עם חצאית טוטו תפורה לי לעור.
אבל היא חוזרת וחוזרת, כל הזמן מכריחה אותי לעמוד, ומושכת
אותי
מושכת אותי אחריה...לבועה השחורה שלה
היא בולעת אותי
ומתעתעת בי
(היא נמשכת בחזרה לבד השחור, נאבקת..)
די!, די! תעזבי אותי

                 לא!!!!!!!!!!!!!!!!
                                   (היא נשאבת לבועה השחורה
ונעלמת)