על פי כל אמות המידה אני אדם מאושר שחיי באושר ועושר.

הכתיבה שלי עכשיו היא בשביל להעביר את חיי בעזרת דיו בצורה
האובייקטיבית ביותר שאוכל. אני בחורה בת 17, אני לומדת במגמה
"נחשבת" בבית הספר שלנו. יש לי ציונים טובים פחות או יותר
(תלוי במקצוע) , אני לא נראית רע מדי, אני סבירה ,אומרים לי
לפעמים שאני אפילו יפה, יש לי מה לאכול, יש לי בית ,הורים
שאוהבים אותי ,אחים, קיבלתי צו ראשון, יש לי אינטרנט חופשי,
ואפילו טוליזיה בחדר,כל חג אני מקבלת דמי כיס,ובשמונה ועשרה כל
יום אני רואה לחיי האהבה בלי הפרעות מבחוץ.

על פי כל אמות מידה אני אדם מאושר שחיי באושר ועושר.

יש לי מעגל דיי רחב של חברות ואפילו אנו חבורה של שמונה בנות
פחות או יותר שתמיד יש להם מה לעשות בערבים, כי הם נפגשות אחת
עם השנייה, אנחנו נוסעות לחופשות באילת ביחד,וגם רבות כמו כל
חברות בגיל זה על שטויות אבל מהר מאוד או מהר פחות סולחות. יש
לנו ידידים שכבה מעלינו עם רישיון ורצון להיות איתנו ברוב
הפעמים,וגם אם אין לי חבר ,אני עוד אמצא, אני בחורה עם ראש "על
הכתפיים" כמו שכל המבוגרים נוהגים לומר.

על פי כל אמות מידה אני אדם מאושר שחיי באושר ועושר?
אז למה בעצם אני חוזרת ממסיבות ובוכה ,בדרך בלב ,ולא כשכולם
ישמעו אותי.

אז מה אם אני לא מידה 36 כמו רוב בני הנוער היום ועדין לא היה
לי חבר,הרי אני רק בת 17 ,כל החיים לפני,נכון?

הביטחון העצמי שלי צריך להיות די גבוה, כי כל בגד שאני רוצה
אמא קונה לי,הלא כך?
אוהבים אותי כל הזמן..מסתובבים סביב ואין לי תלונות לגבי
זה.אבל אני לא האדם המאושר בחיי
אז אני לא מידה 36 כאמור, ואני לא נוהגת להשתכר או ל"השטרמת"
כמו כל חברותי, אני לא יכולה להוריד ולהישאר עם גופייה קטנה
מאוד ולרקוד ולנסות ולהתחיל עם בחור, זה טוב או רע? אני עוד לא
יודעת.
פעם היה לי קשה לקבל את זה ואף הייתי כועסת על עצמי:"תשתדלי
להיות כזה ותשתדלי" אבל מה לעשות:החלטתי שאני לא כזו, לטוב
ובעיקר לרע!

הביטחון העצמי שלי כפי שניתן לשים לב אינו בשמיים. אדם אשר
מכיר אותי יותר משעתיים ושאראה לו את מה שכתבתי פה יאמר לי
שאני משוגעת כי אני נראית הרי אדם מאושר.אני מאופרת כמו שצריך,
אני מחייכת,הולכת לכל האירועים "החשובים" של הבי"ס, ולא עושה
צרות.
אף פעם אני לא הולכת מלובשת בטרנינג,ואני אפילו לא בטוחה עדיין
מי אני !!!
כן, זו תישמע קלישאה של פסיכולוגים רבים אבל אף פעם אף אחד לא
יודע מה האדם מרגיש מבפנים,מה קורה לו כאשר הוא חוזר בארבע
בבוקר של יום שבת ממסיבה סוערת ומוריד את המגפיים שקנה אתמול
בגרנד קניון.

אז האם אני האדם המאושר בעולם?

אז נכון שאני לומדת ביולגויה ולומדת על מדינות העולם השלישי
ויודעת עד כמה טוב לי ורע לאחרים,אבל לא תמיד זה מוסיף, כל אדם
באשר הוא שואף להגיע ליותר,כל אחד רוצה יותר,הכי טוב והכי מהר,
הרי אנו מדברים על שנות המיליונום,הלא כך?
לא רציתי להכניס דעות לשי פה אבל זה כנראה חזק ממני . אני
יודעת שאני צאושרת בצורה מסוימת, אבל אני לא מרגישה ככה,וכנראה
שאני עדין לא מאומנת בכתיבה על מנת להעביר את כל מה שאני
מרגישה, כי לרוב אני אדם דיי סגור בענינים האלו.אפילו החברה
הטובה ביותר שלי לא מבינה ולא תבין אם אספר לה ואשפוך את ליבי
אלייה.
זה לא ביג דיל שמישהו שרציתי לא רוצה אותי,כי יש עוד מליוני
דגים בים, אני יודעת,אבל אתמול חזרתי מהמסיבה מוקדם כי אני לא
יכולה יותר,אני מרגישה שאני נחנקת, ממה? אני לא יודעת.אבל אני
מקווה שאצליח לנשום קצת חמצן בקרוב, כי אחרת אמות או לפחות
אכמוש בצורה חלקית מבפנים
מה הכי מפחיד אותי? אני לא יודעת. אבל כנראה שבקרוב מאוד אגלה
.


יכול להיות שזה היה משעמם,מרדים,לא לענין,ונשמע כמו בכי של בת
טיפש עשרה שלא מבינה מחייה הרבה כעת או אף לא רשום בצורת ניסוח
יפה.
אבל זה כנראה בגלל שאלו הם החיים שלי.