העייפות רוחשת לי כבוד.
לקח לי המון שנים והמון השקעה בכדי להגיע למעמד הזה.
אני נמצא כרגע באחד מעשרת המקומות הראשונים ברשימה שלה.
כשממש משעמם לה היא אפילו מתקשרת אלי, לא בשביל לבדוק אם אני
עייף ולא בשביל לעייף אותי, אלא סתם בשביל לדבר.
היא יודעת שאני לא כמו כולם. בדרך כלל כל מי שהיא מדברת איתו
נרדם באיזשהו שלב וזה מעציב אותה. היא מכניסה את עצמה לסרט
שהיא משעממת את כולם ואף אחד לא מנסה אפילו להישאר ער עד לסוף
הסיפור שלה. כאן אני נכנס לתמונה. יש לי יכולת לשמור על עייפות
למשך זמן מאוד ממושך, והתפקיד העיקרי שלי זה להיות באוזן-קשבת
שלה אחרי שכל קודמיי נרדמו מרוב העייפות. והיא לא משעממת.
להיפך אפילו. היא פשוט גורמת לך לאבד לרגע את יכולת התמרון
באורך החיים הקיצבי והמהיר להחריד שלך, אופפת אותך במעין הזיות
קטנות, גורמת לך להאנח, לפהק, לדבר שטויות, עד שאתה מחליט
שזהו! זה הזמן ללכת לישון! עם כל הלחצים שלה ועם כל האחריות
וההתרוצצויות יוצא לה לפעמים לא לישון שנים. אז אני עוזר לה,
אני מקשיב לה וכשנגמר לה הכח לספר סיפורים אז אני מספר לה
סיפורים על עצמי. לפעמים יש לי הרגשה שהיא חיה דרכי, כי אין לה
חיים של ממש בעצמה. אני אופף אותה בהזיות קטנות, בפיהוקים,
אנחות, גורם לה לדבר שטויות עד שאני מחליט בשבילה שזהו! זה
הזמן ללכת לישון! אני משכיב אותה, מכסה אותה, מלטף אותה, משתיק
אותה (כי כל הזמן הזה היא מדברת שטויות), מכבה לה את האור,
נותן לה נשיקה על המצח ולוחש לה לילה טוב. עוד לפני שהיא
מספיקה להגיד "אל תלך" היא נרדמת.
אני מחייך והולך



בדרלכ