ההורים שלי הם "נפגעי תקיפה מינית"
הפגיעה שלהם היא הפגיעה שלי
ביום שנפגעתי גם הם "נפגעו"
ההורים שלי כבר שנים לא מתמודדים
כשהייתי בן שנתיים הם בחרו לשתוק
הם חשבו שאם הם לא ידברו זה יעלם
אני לא אדע ובטח שלא אזכור
הם שתקו כמעט 23 שנים
גם אני...
אחר כך הם בחרו לעצום עיניים, בחרו לא לדעת
וגם אני.
עד היום אני לא יודע, אני לא זוכר
מהילדות שלי יש לי רק רסיסים של זיכרונות
וזהו
כשהייתי בן 17 הם בחרו להתעלם
בחרו לקבל את הדיעה של ועדת החינוך של הקיבוץ
לא לראות את הסימנים הכחולים והפציעות
לא לראות את הכאב שבעינים.
אתם יודעים מה?
באיזשהו מובן גם אני
אף פעם לא ניסיתי להתמרד למחות לצעוק
קיבלתי את גזר הדין בהשלמה
ההורים שלי לא מתמודדים
הם לא מדברים על מה שקרה
למרות שכמעט הכל כבר נאמר ונתגלה
הם מדברים על מזג האוויר ועל "מה נשמע אצלך בגרעין"
וממשיכים לשתוק.
וגם אני, לא דיברתי איתם על מה שקרה
(שלחתי את המטפל שלי לספר להם רק כשהמשפט עמד להתחיל)
אני מדבר איתם על האחים שלי ועל מזג האוויר
ומתעניין "מה נשמע בקיבוץ"
ההורים שלי הם "נפגעי תקיפה מינית"
הפגיעה שלהם היא הפגיעה שלי
ביום שנפגעתי גם הם "נפגעו"
ההורים שלי כבר שנים לא מתמודדים
כשהייתי בן שנתיים הם בחרו לשתוק
הם חשבו שאם הם לא ידברו זה יעלם
אני לא אדע ובטח שלא אזכור
הם שתקו כמעט 23 שנים
גם אני...
אחר כך הם בחרו לעצום עיניים, בחרו לא לדעת
וגם אני.
עד היום אני לא יודע, אני לא זוכר
מהילדות שלי יש לי רק רסיסים של זיכרונות
וזהו
אני נפגע תקיפה מינית
וגם ההורים שלי
ואנחנו לא מתמודדים
20.7.02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.