יושבת על המיטה משפשפת את העיניים בעוד שאני חצי ישנה מיסתכלת
מסביבי עם תחושה רע חשבתי לרגע וליי יהיה עוד פיגוע ירי או
בכלל פיגוע אבל לא חבתי שזה עד כדי כך חמור אני העבדתי אותך
בנאדם כול כך קרוב אליי כשהגעתי לבית הספר ישבתי על הספסל עם
שוקו חם ולמעלה קצפת כמו תמיד שותה לי לתומי והמורים עוברים
לידי וגם אתה שאלתה אותי מה שלומי ואני אמרתי בסדר גמור
כששאלתי אותך מה שלומך אז אתה אמרתה כמו תמיד "אחלה" בהפסקה
הגדולה ראיתי אותך שופט על משחק כדור- עף אחרי ההפסקה הלכתי
לספרייה להיות במחשב קצת פיתאום פרץ שלומי וברו אל הספרייה
ואמר "צביקי כיבל התקף לב" כשאני שמעתי את זה גם אני כיבלתי
"התקף לב" (נבהלתי) וחשבתי לעצמי:" שצביקי יקבל התקף לב? לא
יכול להיות לא יכול להיות הריי צביקי הוא איש שתמיד הלך עם גב
ישר, מורה לספוט, מדריך, מחנך, מאבטח מה לא?" רצתי מהר לראות
מה קורה במרכז בית ספר כול הילדים היו בדממה זה היה מפחיד
לראות אותם ככה רק פה או שם משהו הוצי איזה מילה החלונות בכיתה
שלך היו מחוסים בפלקטים תלמדי הכיתה שלך היו בחוץ והרופאים היו
בפנים ואני באותו זמן מתפללת לחייך אופיר ואורי היו לידי אופיר
אמר לאורי:" עכשיו בטח צביקי יבוא ויגיד לך תודה על זה שקראתה
לרופאים" באותו זמן רציתי להביא לו כזה אגרוף אבל אני בשלי
סופגת כעבור חצי שעה ישבתי עם חברה שלי המצב נישאר אותו מצב
חוץ מדבר אחד שראיתי את אישתו של צביקי אז הבנתי שצביקי באמת
הלך (היא הייתה הגננת שלי) כעבור 15 דקות בערך ראיתי איך
הרופאים הוציאות את צביקי מהכיתה אל האמבולנס באלונקה ומעליו
יש סדין לבן כולל הראש חוץ מהרגליים ראיתי את הרליים אטופים
בגרביים האפורות שלו אני ניבהלתי לראות את זה הלכתי שתיי צעדים
אחורה וניתקלתי בתלמידה אמריקיות לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
הלכתי הליכה מהירה לעבר הספסל והתחלתי לבכות שקד ונוגה ישבו
ילדי ונסו לנחם אותי שקד התקשר לליטל(החברה הכי טובה שלי) אבל
היא לא ענתה  
בגלל שהיא הייתה בשיעור ככה היא אמרה כשנבגשנו אני היא ורעות
בתחנת האוטובוסים  בתחנה ליטל הציעה שאני יבוא לישון אצלה (היא
שכנה שלו) וככה היה כשהגעתי אליה הלכנו ל"חברה" (מקום שכול
הילדים באים אליו במושב שלה) בחוץ כול מולדת הייתה שרו שירים
שתו תה עם מדורה והדליקו נרות זיכרון בפנים היו תמונות שלך על
הקיר ועל שולחן קטן היה ספר ספר שכתבו בוא כול מה שרצו בשביל
צביקי ואני כתבתי כול מה שהרגשתי כשחזרתי עם ליטל לבית שלה
שפחתי את הלב כמו שהרבה זמן לא עשיתי ככה בלילה לא יכלתי להרדם
כי כול הזמן הרגשתי אותו יום למחרת אני וליטל הלכנו לחדר של
אחותה כדיי לעזור לה לערוז כי היא עזבה היא הראתה לי תמונה של
חברה שלה שיש לה סרטן במוח והרופה אמר שזה עיניין של כמה ימים
(ככה גם אמרו על אמא שלי)  ביום ראשן כבר הייתה הלוויה אני
עמדתי ליד עמוס (הבן שלו הוא באותה כיתה עם אח שלי בצבא) ביום
שני כבר הודיעו על אותה חברה של אחות של ליטל שהיא ניפטרה ועל
זה שצביקי ניפטר מדם לב

צביקי יש לי רק דבר אחד להגיד לך תנוח על משקבך בשלום