הימים, ימי חרדה
הערים שקועות ביסורייהן, תושבים מסתגרים במעונותיהם משתדלים
להמשיך אחיזתם בכבל הדק שמחובר לשפיות
בכל כוחם ובשיא שפלם, מפגינים אחדות לראשונה. מבינים באופן
תמוהה ואוטופי שיש להימנע מחריגה מדפוסי
חשיבה שאמורים לאפיין לכאורה הכל.
ובני אדם אחדים נוהגים לצאת מאותם קווים ונתקלים בבוז ולעג
צורבני מהסוג שגורם לעימות עצמי.
העיר אינה כפי שמתואר בספרים אותם קראנו
נדמה כי הזהר המקראי הינו מקראי בלבד.
נדמה לבריות כי יימשיכו להתגלגל במדרון המטלטל. שרק בעיני זרים
העליה חזרה נראית פשוטה.
רבים מהתושבים מייחלים בליבם להתמוטטות, לשינוי קיצוני לכיוון
כלשהו, להשלמה אידיאלית של האהבה שהם מקריבים.
כי בינתיים התרגלו לתנאים, והמימוש הציורי שלהם נשאר בגדר
חלום. |
