הכל התחיל לפני מספר שנים.
דניאל הגיע  לעיר עם אימו לאחר גירושיה מאביו ולא לקח הרבה זמן
עד שהוא מצא לו את מקומו בשכונה.
אלון היה ותיק בשכונה, אפשר לומר שנולד לתוכה.
אלון היה בדרכו הביתה כשלפתע ראו עיניו את דניאל.
דניאל היה בדרכו לאימון קרב מגע, עיניו הכחולות בהו באדמה
בנסיון להתחבא מאנשי העיר החדשה.
לפתע כוח עילאי גרם לדניאל להרים מבטו הישר לתוך עיניו של אלון
הבא לקראתו.
מאותו רגע חיי אלון השתנו לגמרי.
עד אותו רגע אלון לא ראה ולא דמיין אפשרות שהוא יוכל לחשוב על
בן כלשהו במובן ריגשי ואולי אף יותר.
הסיפור הולך ומסתבך.
מכיוון שאלון לא יכל לאגור מספיק אומץ כדי לגשת ולנסות לדבר עם
דניאל הוא העדיף להשאיר את האהבה הזו בגדר פנטזיה.
עוברות להן השנים.
אלון רואה כמעט כל יום את דניאל ולא מפסיק לחשוב עליו אפילו
לרגע.
האהבה הפכה לאיטה לאובססיה.
מספיק שאלון לא יראה את דניאל יום אחד זה יהיה יום רע בשבילו.
אלון משוכנע שדניאל נותן לו את הדחף לחיות.
במשך כל השנים שעברו אלון העז רק להעיף מבטים חטופים לעבר
דניאל ולא היה לו האומץ לעצור אותו לרגע ולנסות לדבר איתו.
הפחד מניפוץ החלום גדול ממנו.
בזמן השירות הצבאי של אלון החלום דעך, שהרי אלון החל לקבל את
עצמו כמו שהוא והתחיל להפגש עם בנים אחרים. אבל עדיין בסתר
ליבו רצה את דניאל.
אלון התשחרר. התחיל בסדר יומו כאזרח מן השורה. מצא עבודה
והתחיל לחסוך כסף כדי שיוכל להגשים פנטזיה נוספת שלו והיא
לטייל באיזור ניו זילנד ואוסטרליה.
באחת הפעמים שחזר אלון מעבודתו ראה שמישהו יושב על מדרגות
ביניינו כשראשו מורכן בין בירכיו.
אלון התחיל לעלות במדרגות ואז הבחין כי זהו דניאל שיושב על
המדרגות.
ההתלבטות האם לפנות ולהתעניין מה קרה לדניאל היתה קשה אך אלון
ידע שאם לא ינצל הזדמנות זו הוא לא יוכל לסלוח לעצמו לעולם
ולכן החליט ליזום שיחה.
בעודו מתיישב הרים דניאל את ראשו והסתכל על אלון. הם הביטו אחד
על השני בלי לומר מילה במשך דקות ארוכות.
אלון החליט לעשות את הצעד הראשון ושאל את דניאל מה קרה.
דניאל התחיל לספר שהוא חזר מהעבודה ולפתע הרגיש בסחרחורת שתקפה
אותו ושהוא התיישב במקום הראשון שראה. אלון מיד החליט שהוא
הולך להציע לדניאל לעלות לדירתו שיוכל לשתות משהו ולנוח עד
שירגיש יותר טוב כדי שיוכל ללכת בכוחות עצמו לביתו. ואכן כך
היה.
אלון הציע ודניאל הסכים מייד מבלי לחשוב לרגע.
כל הדרך לדירה מבטו של אלון היה מרוכז בדניאל כמו היה מהופנט.
אלון תמיד חשב שעיניו של דניאל בעלות כוחות מיוחדים.
אלון הוביל את דניאל לסלון ושם נתן לו לשבת על הספה.
אלון הלך למטבח ומזג כוס מים קרים והביאם לדניאל.
לגימה ועוד לגימה ואלון כולו מזיע מהתרגשות שהבן אדם שבו חשק
כל השנים הללו סופסוף יושב אצלו בבית. אחרי שסיים לשתות שאל
דניאל אם זו לא תהיה חוצפה לשכב איפשהו כדי לנוח טיפה עד
שירגיש טוב יותר. אלון היה בטוח שהוא חולם. ולכן שאל את דניאל
האם שמע נכון.
כשאלון הבין שאכן זו מציאות ולא חלום שניהם הלכו לחדרו של
אלון. אלון הצביע על המיטה והזמין את דניאל לשכב עליה. דניאל
נכנס תחת שמיכת הפוך החמה ושאל את אלון אם זה יפריע לו שהוא
ישן ערום במיטתו. אלון שם לב לשינוי הדגש ממנוחה לשינה, וכמובן
הבקשה להוריד את הבגדים.
אלון חשב טיפה וענה שאם הוא מרגיש נוח לשכב ערום בנוכחותו אז
זה לא צריך להפריע.
כתשובה דניאל אמר שהוא לא יודע למה אבל הוא מרגיש כאילו אלון
והוא מכירים כבר הרבה זמן ולכן כל-כך נוח לו לבקש בקשה כזו.
אלון המשיך לעמוד לו בחדר חסר אונים. לא ידע מה לעשות.  הוא רק
בהה בדניאל מתכרבל לו מתחת לפוך. דניאל הרגיש שאלון עומד לו
בחדר בלי לזוז ורק מסתכל עליו כל הזמן.
והנה כאילו קרא דניאל את מחשבותיו של אלון שאל אותו אם הוא
מתכוון לעמוד עוד הרבה זמן ככה או שהוא מתכוון להכנס ולחמם
אותו במיטה. אלון אמנם איבד טיפה את שיווי משקלו כששמע את
ההצעה אך ניסה לשמור על איפוק והשיב שאם זה לא יפריע הוא
ישמח.
אלון נכנס למיטה כשליבו פועם בחוזקה ונראה כאילו כל המיטה
רועדת מתגובה זו של ליבו.
בעודו מסתדר במיטה הסתובב דניאל אל אלון, נשק לו על לחיו, אמר
לו תודה, חיבק אותו ונרדם כשראשו על חזהו.
מכיוון שאלון הבין שדניאל נרדם הוא החליט לספר לו הכל. על כל
השנים שחשב עליו.
אחרי חצי שעה של התוודות חד צדדית דניאל הוציא מפיו את המשפט
שלו חיכה אלון כל השנים האלו.
"אלון, לא הפסקתי לחשוב עליך מאז הפעם הראשונה שראיתי אותך.
ידעתי תמיד שאתה האחד שאיתו אני צריך להיות".
אלון התחיל לצחוק. דניאל לא הבין מה היה מצחיק כל-כך. אלון היה
בטוח שדניאל צוחק ואז דניאל נישק את אלון בחושניות דבר שהסיר
כל ספק לגבי הרצינות שלו.
הם בילו יום וחצי במיטה מבלי לזוז ממנה.
בבוקר למחרת דניאל התעורר בבהלה לצלצול הטלפון הסלולרי שלו.
אחרי שסיים לדבר ולהסביר לאימו שהוא נרדם אצל חבר הוא התחיל
לקום ולהתארגן.
נשק לאלון על הלחי ועזב את הדירה.

אלון התעורר. הבין שהוא לבד במיטה והתחיל לחשוב שמא כל זה היה
חלום.
קם אלון מהמיטה מדוכא מעצם המחשבה שכל זה לא היה מציאותי אלא
פרי דמיונו.
התלבש ואז לפתע ראה פתק על השידה :
"אלון
הייתי חייב לרוץ ולא רציתי להעיר אותך.
תהיה בבית היום בצהרים - אני חוזר אליך !
חברך האוהב  - דניאל."
ליבו של אלון החזיר את הפעימה שהחסיר רגע לפני.
בצאתו מהחדר שמע אלון צלצול בדלת ביתו. פתח את הדלת. דניאל עמד
מולו.
התחבקו וחזרו להכיר אחד את השני בחדר.

מאותו רגע לא היה ניתן להפריד בין שני האוהבים האלה.

השמועה אומרת שראו אותם מטיילים באוסטרליה ביחד...