קמה בבוקר, כמו כל בוקר במטרה אחת ויחידה. למצוא בן- אדם.
בן-אדם שישלים אותי,שיחשוב כמוני, שיהיה אני.
בן-אדם שיוכל לגרום לי לצחוק שירצה, שיגרום לי לבכות אם יחפוץ
או אפילו שיגרום לי לכעוס בכוונה.
בן-אדם שיחבק אותי שאזדקק לאהבה וחום, שינשק אותי כשאזדקק
למגע.
בן-אדם שידע לגעת בנקודה הכי רגישה בלבי, שיעזור לי לחבר את
שברי ריגשותי.
בן-אדם שיאהב להיות איתי, לא בגלל איך שאני נראית, לא בגלל
שאני מושכת- אם בכלל.
בן-אדם שידע לספר לי סיפור ולמצוא לו סוף לפי בקשתי, עצוב,
שמח, מאכזב, מפתיע.
בן-אדם שינגב את דמעותיי מפניי ויגרום לי לצחוק בלי שום סיבה.
בן-אדם, כן, שנים אני מחפשת את הבן-אדם הזה. קמה בבוקר, כמו כל
בוקר במטרה אחת ויחידה, למצוא בן-אדם.

השאלה היא האם יש בן-אדם כזה? זה יכול להיות שבן-אדם יהיה כזה?
זה יכול להיות שנשארו בכלל בני-אדם בעולמנו?
את האמת אין לי תשובות  לכל שאלות. אז נראה לי שאני אמשיך לקום
בבוקר, עדיין, כמו בכל בוקר במטרה אחת ויחידה. למצוא
בן-אדם...למצוא בן-אדם....