אני אוהבת אותו, אני יודעת את זה. אני בטוחה בזה ב-100% ואפילו
יותר מזה. הוא האיש של חיי, אני בטוחה- אך בתוך תוכי מקווה.
מקווה שלא ימאס לו ממני וממצבי הרוח המשתנים שלי. אני מאמינה
שלאנשים יש שינויים מהירים במצב הרוח שלהם ואפילו שינויים
דרסטיים, אבל מאניה דפרסיה? זה לא קצת מוגזם בשבילי, אדון
פסיכיאטר נכבד? נכון, אז רגע אחד אני כותבת הספדים ומכתבי
התאבדות, ובודקת את הסכין גילוח של אבאל'ה על היד, ורגע אחרי
זה אני קופצת משמחה, עם חיוך על הפנים כאילו כלום לא קרה,
וכותבת שירים וסיפורים שמחים על פיות ופרפרים, על נסיכות
ונסיכים קסומים ומופלאים. את האמת, זה לא ממש מפריע לי, אני לא
פה בגלל שאני חושבת שאני מסוכנת לעצמי או בכלל לאנושות. אפשר
לחשוב? אז אני חותכת את עצמי מידי פעם, יורד קצת דם- זה אף פעם
לא קריטי, אז נשארות קצת צלקות. לי זה ממש לא איכפת, אבל לו זה
כן, בגללו אני פה.  

אני לא ממש אוהבת פסיכולוגים, בייחוד לא אחרי הפסיכולוגית
המפגרת שהיתה לי בתיכון ושאמרה לי שעשיתי טעות שדיברתי על דרכי
התאבדות עם ידיד שלי- שדרך אגב התאבד ארבעה ימים אחרי בדרך
התאבדות שאמרנו שהיא הכי טובה. הכלבה הקטנה אמרה שהייתי צריכה
לראות את זה בא-אז זהו שלא!

נחזור לאדון פסיכיאטר, (כן, אני יודעת שפסיכיאטר ופסיכולוג זה
לא אותו דבר, אבל ה"פסיכי" משותף לשניהם... טוב, בדיחה לא
מוצלחת, אם בכלל..). הוא ביקש ממני ללכת אל אדון פסיכיאטר כדי
שאני אטפל בעצמי ואקח כדורים, זה מאוד הפריע לו שרגע אחד אנחנו
שומעים מוזיקה ושמחים וברגע השני אני בוכה בלי שום סיבה. מה
אני אמורה לעשות? הדמעות פשוט זולגות- סליחה שאני חיה!
הצלקות גם מאוד הפריעו לו, הוא חשב שאני עושה את זה במטרה
למשוך תשומת לב מאנשים, אז התחלתי לחתוך את עצמי במקומות שהוא
היחיד שיכול לראות אותם ואז הוא התחיל קצת לחשוש שאולי אני
עושה את זה בכוונה, כדי שיכאב לי- הוא לא רוצה שיכאב  לי
לעולם.


אדון פסיכיאטר אמר לי שלחתוך את הוורידים זה רע! - באמת ? לא
ידעתי, לפי דעתי זה לא ממש מזיק. אדון פסיכיאטר הנהן ורשם לי
תרופה, הייתי בטוחה שירשום לי משהו בסגנון ליתיום , אבל הוא
סתם רשם תרופה עם הרבה יודים -"אמיטריפטילין-איקא" . זה בשביל
להפסיק את התקפי הדיכאון. שאלתי אותו לגבי ליתיום (לא הייתי
צריכה לשמוע את nevermind  באותו יום לפני שנכנסתי). הוא אמר
שליתיום זה סם יותר חזק ואני לא צריכה אותו כרגע. זהו , עברה
שעה נגמר לי הזמן. אז רגע, בזבזתי 150 שקל על אדון פסיכיאטר
רק כדי שירשום לי תרופה ושיגיד שלהתאבד זה רע ולא טוב?

איש חכם פעם אמר לי, או שזה היה באתר אינטרנט, אני כבר לא ממש
זוכרת :" התאבדות היא לא משהו שבוחרים. היא מתרחשת כאשר הכאב
הוא כה גדול עד שהמשאבים העומדים לרשותנו אינם מספיקים כדי
להתמודד איתו".


למה הוא היה כל-כך חלש...?