הסוס שלנו גוסס ילדה.
לא יודע אם שמת לב,
אבל כבר זמן רב הוא פשוט שוכב שם ומחכה לגאולה.
כשחושבים על זה, אף פעם הוא לא היה ממש בריא.
תמיד איזושהי שפעת (חוסר רגש), או דלקת פה ושם (קרירות).
היו פעמים שהוא היה בסדר, פחות או יותר.
אפילו העזתי לקוות שהוא יחיה עוד כמה שנים טובות.
את זוכרת? היינו רוכבים עליו ביחד, הרוח נשבה לנו בשיער.
אבל בסוף תמיד קרה לו משהו, ולאחרונה מצבו מחמיר יותר ויותר.
תראי אותו שם- עיניים אדומות, שרירים מנוונים, עצמות שבורות
תראי אותו שם- משמיע חרחורים אחרונים של גסיסה.
את אוהבת אותו (אותי) ילדה, אני יודע.
גם אני, גם אני אוהב אותו (אותך).
אך אין עוד טעם לקיומו, הוא סובל קשות.
הגיע הזמן להיפרד.
אנחנו חייבים לגמול אותו מיסוריו.
אני מצטער, אבל אני פשוט לא יכול.
תקראי לי פחדן, אבל אינני מסוגל להביט לו בעיניים
ולגמור לו את החיים.
אהובתי, אולי את? אולי את מוכנה לירות בו?
תראי כמה שהוא סובל ילדה, מייחל כל כך למוות.
תהרגי אותו נשמתי, פשוט תלחצי על ההדק.
לאחר מכן, לכולנו יהיה טוב יותר.
הסוס ימות, ואנחנו נמשיך הלאה,
לבד.