נו,אז אחרי הפתיחה המבטיחה כל כך אני מניח שכדאי שאתחיל לפרוע
את ההמחאה (אני מקווה שאני משתמש פה בביטוי המתאים להקשר כי
למען האמת אין לי יותר מדי מושג בדברים האלה,לכן כתבתי שאשתמש
ביצירות שלי פה באתר כ"טסט קייס",והנה כבר מגיע המבחן הראשון).
  בכל אופן,אני מניח-או יותר נכון אני רואה- שאי אפשר ממש
לתכנן כל מילה שרוצים לכתוב והעניינים פשוט זורמים תוך כדי ככל
שנכנסים לעניין והזעם גובר (לפחות אצלי זה הרגש המניע
בכתיבה...).           ובכל זאת,בלי שהיה לי שמץ של מושג מה
אני הולך לעשות הפעם,כבר הצלחתי להעביר מסר או שניים ועוד לבסס
תיאוריה שלי מהפעם הקודמת (בדיוק,הסיפור של ה"טסט קייס"-ביטוי
שלמדתי מהמג"ד שלי בבה"ד 1 ומצא חן בעיני עד מאוד כמו שכבר בטח
הבנתם).               טוב,אני יודע שלסבלנות של כל אחד יש
גבול,וגם אני הייתי מתעצבן מלקרוא "יצירה" כלשהי שהיא כולה
מלאה סתירות פנימיות והסתייגויות מעצבנות כאלה ואחרות (וכתבתי
את המילה יצירה במרכאות כי אני לא מסוגל לקרוא לדברים שלי
יצירות עדיין-תגידו ודאי שזו צניעות מזוייפת שכזו וסביר להניח
שתצדקו במאת האחוזים אבל זה המצב לאשורו) והנה,רק הסוגריים
האחרונים הם דוגמא נוספת לכך,כך שהעסק לא משתפר וגם לא נראה לי
שהוא ישתפר בעתיד.אבל למה אני מתנצל בעצם?הרי כבר הבהרתי
בפגישתנו הקודמת שאין לי שום כוונה להתפשר על היושר האמנותי
שלי (הפלצנות חוגגת!) וכך יהיה.
ולענייננו,אם אנסה לחזור לקו המקורי של הסיפור (למרות שהקטע
פה, כפי ששמתם לב, הוא שאין סיפור-עוד הסתייגות!),לפעמים אני
מוצא את עצמי מחייך לבדי בלי שום סיבה נראית לעין רק משום שאני
נזכר בקטעים מ"סיינפלד",ותגידו ודאי שמשם לקחתי את כל הרעיון
שלי ושכולם חשים כך ואין בזה כל ייחוד,ובכן יש בכך ועוד איך
ייחוד,והוא הראשוניות.אני הראשון שמעלה זאת על הכתב וזה בדיוק
הפרמטר הקריטי כאן:מי הראשון שעושה עם זה משהו.ואל תגידו לי
שהעסק עם "הארי פוטר" למשל הוא לא בדיוק הדוגמא הכי טובה
לזה,כי הרי כולם יודעים שהספרים האלו מאוד נחמדים אבל כולנו
הרי יכולנו להמציא אותם-אבל רק אדם אחד העלה אותם על הכתב ועשה
את המליונים, ובצדק גמור. אבל גם ל"הארי פוטר" עוד נגיע,אל
דאגה-יש לי הארה יפה בקשר אליו...