הוא נכנס לאולם השמחות.
מוזיקה סביבו, אנשים רוקדים.
דודים, דודות, סבים וסבתות,
כולם הגיעו לחגוג.
הוא קלט את מבטה מעברו השני של האולם.
עיניה התכולות שבו אותו,
הוא נשטף בהן כספינה בים.
פניה הרכות, שפתיה המלאות
רועדות למראיהו.
הוא השיב לה מבט.
נוכחותו הדביקה אותה לריצפה במסמרים.
חולצתו האדומה שטפה את גופה כנהר דם.
הוא רצה לבצע בה את זממו,
להתקרב אליה ולשחרר בה את מטענו.
מבט חטוף,
חיוך אחרון,
פיצוץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.