|
אוטובוס מלא נוסעים
חושך בחוץ מאירים הפנסים
תחנות רבות בדרך ליעד
מניח את הראש וחולם...
הכביש מתחיל והחלום נגמר
קורא שורות מספר בריח ישן
קורא על אהבה ועל פחדים
קורא שורות שאחרים כותבים
איך הם ידעו מה אנשים מרגישים
כשהם נוסעים באוטובוס מלא נוסעים
מתישב לידי אדם זקן
הוא בטח פעם היה מאוהב...
תחנות רבות הוא עבר בדרך ליעד
עכשיו הוא ישן.
ואני מאבד עניין בספר
אני מביט שוב בנוף
העיר שלי כבר חלפה על פני החלון מימני
עכשיו ערים אחרות אפשר לראות
כבר ראיתי פעם את אותם נופים
אבל פתאום הכל נראה אחר
גם בחורה נשקתי ואמרתי לה אהבה
אבל פתאום הכל נראה שונה.
האוטובוס עוצר ואנשים נוזלים באטיות
בטח לא אראה אותם
פרידות זה קצת עצוב.
גם הזקן שהיה לידי כבר מתעורר ופונה למעבר.
אני אוחז בתיק המסע שלי,
רק כמה דברים קטנים,
הרוב נשאר לי בראש. |
|
|
למה מבקשים ממני
לשלוח סלוגן
מתחכם לבמה? מה
עם כל הסלוגנים
הפשוטים,
הישרים, ההגונים
ואוהבי האדם,
שלצערי לא יצא
לי להכיר
מעולם.
אנדרואידית
פראנואידית ברגע
של תהייה וחוסר
רעיונות לכתיבת
סלוגן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.