שכבתי על החול וקרני השמש המסו את מחשבותיי שקודם היו קשות,
כבדות ומרות והפכו אותן למשהו מתקתק, קליל ועשון. היה עדיין
בוקר מוקדם והחוף היה כמעט ריק מאדם למעט מספר נוטרי בריאות
מועדים. חיכיתי לארוחת בוקר ולא ציפיתי לשום דבר אחר. חום השמש
הנהפך עם כל רגע עובר ללהט היה מעלים את הגבול ביני לבין החול
ובין חלום לחיים. ופתאום טיפות מים מרעננות ניתזו עלי ואני
חשתי שמשהו רטוב וקריר השתרע לידי על החול. פקחתי את עיני
וראיתי לידי בת ים. היה לה שער ארוך בצבע חולי, שדיים קטנות
אווריריות, כסות דקיקה בצבע שמימי לחיקה ו... איזה פלא - שני
זנבות. הם התחילו למעלה כשתי רגליים רגילות אבל הסתיימו בשני
סנפירים כחולים.
- הקיצותי אותך? - שאלה היא בלעג כבוש, - סלח נא לי, אני לא
התכוונתי. מצטערת. אבל רק לידך ראיתי פיסת חול אמיתי.
- אל תצטערי כי טוב עשית, - אמרתי, - בלעדיך הייתי נשזף עד
מוות. - ושאלתי כי רציתי לדעת מי הציל את עורי, - מאיפה את?
- משם, - היא כיוונה את מבטה אל הים.
- את בת ים? - אמרתי, עדיין לא מבחין לגמרי בין חלום ומציאות.
- הייתי רוצה להיות... - ענתה היא בקול כזה שמשכנע כבר בצלילו
שלו להאמין לו.
- מדוע?
- הייתי יודעת לשחות טוב... - ונשמע היה בקולה שזאת לא כל
התשובה.
- ומה עוד?- לא הרפיתי.
- לא הייתי צריכה לעלות על החוף...
- אויר העולם אינו אהוב עליך?
- שונאת אותו ולא יכולה בלעדיו...
- אין בזה חדש.
- לא התכוונתי לחדש דבר. שאלת - עניתי.
- מה לא טוב לך פה? - באותה שעה הייתי מאושר על החוף.
- אני ממלצרת במסעדת דגים, שם, - היא הצביעה לכיוונה וחייכה
לעומתי במרירות.
- וזה מצער אותך כל כך?
- אני מוכרת לאנשים את הידידים שלי, אלה, משם, מהים, מלמטה...
- מי הם ידידיך?
- דגים, - אמרה בלחש חנוק, - ידידי שעושים לי חברה למטה ואשר
אני מגישה אותם לאכילה למעלה.

ואני בתוך תוכי הסכמתי שעם זה קשה לחיות, אבל, ציינתי לעצמי,
בהחלט אפשרי.

- ולו היית בת ים מה היה שונה? - שאלתי אחר כך.
- אז היה לי זנב של דג... - ענתה היא ובת צחוק נגעה בשפתיה.  
- בשביל מה לך זנב של דג? - השתוממתי.
- הייתי מראה לכו-ו-ו-לם מאיפה הדג משתין...

במילים האלו היא קמה על רגליה, כיסתה את פניה במסכה כחולה,
מפיה הזדקרה צינורית נוצצת, והיא עצמה החלה להתרחק ממני עם
הפנים לכאן ועם הגב לשם, לכיוון שממנו לדבריה באה, אלי הים
הכחול, ונופפה לי בשתי ידיה עד שנעלמה בין הגלים...

המשך יבוא... אולי.