היא מפריעה לי בחיים אז חשבתי להרוג אותה.
הוא היה כבר שלי, לגמרי, היה לנו טוב דיברנו המון והסתדרנו
מצוין. הכל הלך בדרך הנכונה, בניניו את הקשר בהדרגה, בלי דברים
מוזרים באמצע ובלי הרבה היסוסים. התאמנו בדיוק אחד לשני כמו
עשרים סיגריות לקופסת נייר, כמו בושם על צוואר לבן ורך, כמו
שלוש ביצים בקן ציפורים.
היתה בעיה קטנה שבהתחלה החלטתי להתעלם ממנה, לא חשבתי שזה משהו
שצריך להפריע לי.
אנחנו התאמנו הכי בעולם וכל המטפורות הכי טובות שאני אמציא על
זה (ולא יהיו הרבה כאלו) לא יצליחו לתאר עד כמה התאמנו.
באיזשהו שלב גם התאהבתי בו, זה היה צפוי, אנחנו הרי כל כך
מתאימים שזה היה פשוט בלתי נמנע שאני התאהב בו. ואז הבעיה
הקטנה שלא הפריעה לי בהתחלה התחילה מאוד להפריע לי והיא כבר לא
היתה בעיה כל כך קטנה היא היתה הבעיה הכי גדולה בעולם, חברה
שלו.
היא לא ידעה עלי, ניראה לי שעד היום היא לא יודעת, אבל היא
פשוט היתה תקועה שם, אני מצאתי לי את אהבת חיי והיא הורסת לי
הכל, היא נתקעת לי באמצע ולא מאפשרת לי לממש כלום. הוא סיפר לי
שיש להם בעיות, שהם רבים הרבה בזמן האחרון, אני כבר שמחתי,
חשבתי שכל הדברים באו לסדרם ושאני ניצחתי בקרב. ימים יגידו
שטעיתי ובגדול שחשבתי ככה, זה בסך הכל היה מדרון קטן בחברות
ארוכת השנים שלהם,אני בתמימותי חשבתי שזה בגללי (אולי זה היה
רק קצת בגללי) אבל זה היה בסך הכל משבר קטן והוא עבר.
חשבתי על כל מיני דרכים ומזימות כדי שהיא תדע עלי מבלי שהיא
תדע ממני, כדי שהיא תזרוק אותו ואז הוא יהיה שלי. לא יכולתי
לעשות לו את זה, אני בן אדם טוב אני לא מסוגלת לעשות כאלו
דברים.
אלו היו מחשבות ששמרתי רק לעצמי ולא שיתפתי אף אחד בהן. הקשר
שלנו המשיך ואני רק אהבתי אותו יותר, ככל שהזמן חלף יותר ויותר
חשבתי איך אני נפטרת ממנה כדי שהוא יוכל להיות שלי, אפילו
דיברתי איתו על הנושא מספר פעמים, היום אני יודעת שהוא פשוט
ניסה להיות נחמד אז הוא אמר לי דברים בעדינות ובלי לפגוע, אני
כמו טיפשה חשבתי שהוא יזרוק אותה בשבילי. באיזשהו שלב הבנתי
שהוא לא הולך לזרוק אותה בכלל, אולי אפילו ההפך, אולי הוא
מתכוון להעיף אותי ולחיות איתה לנצח,
לא היה שום סיכוי שאני אצליח להתמודד עם כזה דבר.
החלטתי שאני חייבת לעשות משהו כדי לשנות את המצב וידעתי שזה
צריך להיות משהו רציני וגדול.
החלטתי לרצוח אותה. תכננתי הכל והוחלט שאני עושה את זה בעבודה
שלה, יש שם המון אנשים ואף אחד לא ידע שזאת הייתי אני. התוכנית
היתה שאני מגיעה שואלת אותה מה השעה או משהו כזה ושמה לה רעל
בקפה (ידעתי בדיוק באיזו שעה היא שותה קפה). הכל כבר היה מוכן
והייתי מחוץ למשרד שלה, נשמתי עמוק ונכנסתי פנימה.
האמת היא שלא ידעתי שהיא כל כך יפה ונחמדה, היא לה חיוך ממש
נחמד, כזה של אנשים טובים, תמיד ראיתי אותה בתור מפלצת שהורסת
לי את החיים. בסופו של דבר לא יכולתי לעשות את זה, הבנתי שזאת
בכלל לא אשמתה והיא בכלל לא יודעת עלי כלום, בעצם גם היא מסכנה
חבר שלה בוגד בה והיא לא יודעת על זה כלום.
אז רצחתי אותו בסוף.
היום אנחנו חברות ממש טובות.