דוד אבוטבול / ללא שם #007 |
למרות שבשבילי זאת פעם ראשונה
איך נפלו גיבורים, בטח מאהבה.
פסימי, זה מה שאני צריך להיות
האהבה, מטריפה אותי
לא נותנת לי לחיות
נמשך, כמו זבוב לבשר רקוב
כמו חרא של ציפור לגג של המכונית שלי
כמו מחלות לבן אדם חלש
כל זה, ובכל זאת אני נרגש
כל פעם שאני רואה אותך
כל פעם שאני איתך
כל פעם מחדש
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|