כשהדרקונים ייפצחו את קליפת ההרים, ייפרצו וישובו לעוף.
כשהפיות תנחתנה שוב מן השמיים היישר על אפינו.
כשמכשפות יצוצו מתוך שקיות של עלית, מצופות מקופלת וסוכריות
עדשים.
כששדונים ייקפצו שוב מבין השיחים, וגמדים ישכבו תחת
פטריותיהם.
כשטירות אדירות ייסגרו למבקרים ויישבו בתוכן רשעים חוטפי
נסיכות קסומות.
כשיישובו פייטנים לנגן ולשיר ברחובות.
כשחרשי ברזל ישובו ויהיו מן המקצועות המכובדים.
כשהסוסים יחזרו ויישעטו אלי קרב, כשאפודי מגן ייתפלדו וקני
רובים יהפכו ללהבים בוהקים.
כשקוסמים יבריקו שמיים שחורים, כשכדורי בדולח ינבאו את העתיד.
כשחדי קרן יירעו בשדות, מלווים קנטאורים ואיילות מוזהבות.
כשאלים יינהלו את המלחמות, וגיבורים ייפתרו כל סבכה.
כשמפלצות יישכנו בביבים, וגנבים בגילדותיהם. כשערפדים יירדמו
שוב בארונות המתים ומדוזות לא ייצרבו עוד, אלא יאבנו בעיניהן.
כשמלכים ומלכות ישובו וישפיעו.
כשהאהבה תנצח תמיד.
רק אז... קר אז, יכריז ראש העיר על הרכבת התחתית בתל אביב.
כי אם תרצו, אין זו אגדה!