"חופש!" הדהדה המילה אין ספור פעמים. "חופש!" קראה היא לאינסוף
מרדים, מלחמות ותגרות. "חופש!" בקול זעקות קורעות לב, "חופש!"
בצרחות מלאות אימה. "חופש!" בפחד. "חופש!" בדממה.
חופש! כי נצורים אנו בתוך החיים. חופש! כי כלואים אנו בין חוקי
אחרים. חופש! כי אסורים אנו בין סוגרי דיעות וכבולים בחבלי
עולם.
מה ביקשנו לעזאזל, להיות כל אחד לעצמו? קצת שקט חיפוש לעצמנו?

מה דרשנו? עוד מלחמה על זכויות? עוד דם ודמעות?
חופש. לקטוע כבלים ולפרום חבלים. להיות מותרים למותרות, להיות
מותרים לעשות.
וניצלנו! אנחנו חופשיים! אנחנו חופשיים!
מה? מה? אה... את זה? ו... גם את זה? וזה?... אה... אסור ו...
גם אסור? ואולי... לא... גם אסור...
אנחנו אסורים! אנחנו אסורים!
הוא עבד עלינו! הוא הוציא אותנו משם כדי שנהפוך להיות עבדיו!
הי! חברה! לא, מה אתם... הוא הבטיח מה? אה הוא הבטיח ש...
"חופש!" הדהדה המילה אין ספור פעמים. "חופש!" קראה לאינסוף
מרדים, מלחמות ותגרות. "חופש!" בקול זעקות קורעות לב, "חופש!"
בצרחות מלאות אימה. "חופש!" בפחד, "חופש!" בדממה.
חופש! כי נצורים אנו בתוך הפסוקים. "חופש! כי כלואים אנו בין
הלכות הזקנים. חופש! כי אסורים אנו בין סוגרי דתות וכבולים
בחבלי אלם.
מה אנו מבקשים לעזאזל? להיות כל אחד לעצמו? קצת שקט חיפוש
לעצמנו?
מה דורשים אנו? מלחמת אחים? עוד דם ודמעות?
חופש. גן עדן. מה שהוא הבטיח לפני כל כך הרבה שנים ולא קיים.
למה ציפה? שכולם יהיו עיוורים ולא יקראו לעזרה? שכולם יהיו
רובוטים שעושים כל אשר הוא פוקד עליהם?
הוא בסך הכל יושב שם וצוחק. כי המון מאיתנו לא מבינים. את
החופש אנו צריכים לקנות בעצמנו, ולא לסמוך על איזה משיח
דימיוני.
ורק אז... כשכולם יקלטו זאת. רק אז... כשכולם יבינו כי החופש
בידיהם ולא ביד הספרים. רק אז... כשנתיר עצמנו מחבליו...
חופש! לא תהדהד עוד המילה הנוראה הזו.
חופש! לא תישמע עוד קריאת הקרב.
חופש! צריך לעשות. לא לקוות.