עשר שנים עברו מאז יריית הפתיחה.
"להוריד את הראש לבובות בחלונות הראווה!" כך דרשו משמרות השמאן
הראשי. הסיבה: מניעת גירוי אפשרי מן הגברים. ראשיהן של אלפי
בובות פלסטיק נערפו בדם קר.
אין זה טבח. לא ולא! כי בובות פלסטיק הן, בדמות נשים. ונשים...
מעוררות גירויי תועבה אצל הגברים. מחשבות זימה, בגידה וחמדנות.
טינופת! ואנו כאן, בני העם השכן אשר הביט מהצד בגיחוך. וזה
המשיך. כי חוקי תורת השמאן מופשטים הם. ויצירתיים הם משמרותיו.

הרי... אם בובות פלסטיק מצליחות להעלות ביעבועי זימה בקרב
צדיקים, מה על נשים בכלל? האם מכוערות הן ודוחות בגועל עד כדי
הרדמת יצרים?
רחוק מכך, כי הילכו הן ברחובות הערים מלוא הדרן ויופיין, חזן
האמיתי מיטלטל תחת חולצותיהן, בחמדת תנועתן חמדו את מחשבות
הגברים, ובחנן כבשו את איברי נאמניו לחטוא.
והיא באה, הירייה השניה. "זאת אשר לא תכסה גופה לגמרי, כולל
פניה, וזאת אשר עיניה יפתו זימה לעברן, ראשה ייכרת גם כן." הרי
יש לעשות הכל למען מניעת גירוי אפשרי מן הגברים.  ופרוגרומים
רבים נעשו בבנותינו.
ואנו כאן, בני העם השכן אשר הביט מן הצד באימה. כלאנו נשותינו
ובנותינו בבתינו מחשש, כי חיכו הם בכל פינה. רבים, רבים
ומתרבים.  והם? אינם רואים דבר ברחובות פרט לגברים. אף בובות
חלונות הראווה צימחו ראשים מזוקנים, חזה שעיר ובליטות בתחתיהם.
נשותיהם בבתיהם, עטופות ובלתי נראות, מגדילות כרסן כמכונות
וחסרות כל חן או נשיות.
ואנו כאן, בני העם השכן. הגברים אשר עוד לא נפלו ראשיהם,
התעוררנו. ומאוחר. כי מול צבא רב של בובות עומדים אנו. בובות
תחת הלכות השמאן. ויוצאים אנו להילחם. כי גם כך, אין דבר
בראשיהם. ריקים הם, כפי הנראה, לא בני אדם הם, בובות כרותות
ראש!
סליפי הולו... נזכר אני. היה זה סרט אימה...ערוף ראש המטיל
מוראו תוך כריתת ראשי אנשי העיר...
סליפי הולו... כך אתם! חיילי בובה חסרי ראש ולב! סרט אימה
עבורנו! כי נכרות אברי תאוותכם ונעקור עיניכם, וכך, כשיתהלכו
נשותינו חופשיות בעירן, לא יזדקר דגליכם ולא תראו דבר... פרט
לשחור תורתכם!