האצבעות העבות של הזקן ממול יורדות בכבדותן על גבי מקלדת
צהובה, צהובה כמו הצוללת, אבל אני מאמין שבצוללת היו יותר
כפתורים מבמקלדת. בלי שכל ובלי דאגות, ניסה מזלו בפענוח המבוך
אשר נוצר בראשו בעקבות שיעור מחשבים פשוט. נתקע ומתנגש כל פעם
בדופן רירית נזילה אחרת, מתמלא בעיסה צהובה גם היא. צהובה כמו
גבינה של פיצה אבל בלי רוטב וזיתים. שני הזיתים השחורים
הדפוקים המזוהים כעיניו הבלות, משתקפים מבעד לעדשות הענק
העוטפות את פניו במין שמץ גיחוך על אפו.
אפו השמן והרחב למכביר מאדים מחמת חום הנוצר מפעולת המוח
המשקשקת.  משקשקת כרכבת אך עדיין איטית, רכבת משא הייתי אומר.
קרחת בוהקת מבצבצת במרכז ראשו בין שיערות משליגות.
ורידי הרקות בולטים בכל פעימה, טוק טוק...טוק טוק...טוק
טוק...כך, עוד ועוד כמערכת צינורות ביוב תת קרקעיים, אבל
רועדים ורועשים, כמו מערכת הביוב בגואדלחארה.
ממשיך לתקתק באצבעותיו ובמוחו יחד, ממשיך להצהיב מבחוץ ולהאדים
מבפנים, כמו אשכולית אדומה, אבל לא בעונה.
ממשיך נתקל ומתנגש...דביק,
וטוק טוק...טוק טוק...טיק טיק...וטיק טיק...
ממשיך ונופל וכושל וניתק,
וטוק טוק...טוק טוק..טיק טק...וטיק טק...
צונח אפו לתוך מסך ססגוני, עיניו פקוחות במין אור מהבהב, ואז -
שלג, בלגאן של מבוך, עיסה צינורות וכאב. השיער מסומרר מחשמל
סטטי מציק,  הקרחת מתייבשת והאף לא מסמיק,
וצפצוף(ביייייייייייייייייייייייייפ), צפצוף דק מתמשך נובע
מנבכי המחשב מתחת, בשל מקש מוקש לחוץ תמידית בלי הרף, בלי די
ובלי נחת. אצבע שמנה מוחצת אותו, מעוטרת טבעת זהב עיגולית, לא
נעה, לא זעה, נחושה כאומרת: "DELETE, DELETE, DELETE". כן, הוא
מחק, כל מה שהיה שם, מחק, העלים, לא גיבה. אולי במזל בשבילכם,
כי אז היה עוד הרבה... אולי מזל בשבילי - מאותה הסיבה. בכל
מקרה, היה כל זה בגלל שיעור מחשבים פשוט עד מאוד, ואם צינורות
גואדלחארה לא עמדו בחרבון-
למה שהזקן יעמוד?