יש דברים שמהתחלה מרגישים שנועדו לקרות. כזו תחושה הייתה לי
כשראיתי את הסם שלי לראשונה, על המדף מעל הבר, בפאב הקבוע אליו
הייתי יוצאת כדי להטביע את יגוני באלכוהול. כל כך ירוק, כל כך
יפה, כל כך מעורר חשק.
מהתחלה ידעתי שהסם הזה יביא רק צרות, ולכן נאבקתי בעצמי שלא
לבקש לטעום. הייתי יושבת כל ערב במקום הקבוע על הבר ומענה את
עצמי, מסתכלת ולא נוגעת, שותה עד אובדן חושים וחוזרת שוב למחרת
פיכחת כדי לראות אותו שוב.
תמיד הגדרתי את עצמי אדם שלא תולה את אושרו בסיפוקים
חיצוניים.
האושר שלי חייב להיות אמיתי ופיכח, ומוכרח להגיע מבפנים, מה גם
שבהיותי אדם נרקוטי שהופך לאובססיה כל דבר בו הוא נוגע, ידעתי
שנגיעה בסם מסוכנת לי יותר ממוות.
אך הוא עמד שם על המדף, זוהר כמו כיוונו אליו חצים מהבהבים
ורשמו מעליו "שתה אותי". ממש כמו בסיפור של אליס בארץ הפלאות.

אז בסופו של דבר נכנעתי לעצמי, ביקשתי מהברמן שיוריד מהמדף את
הסם, ושתיתי ממנו רק לגימה קטנה. קטנה מספיק בשביל להתמכר.
הייתי חוזרת כל ערב לבר בשביל לגימה קטנה,שהייתה מציפה אותי
אושר עילאי. כשהסם היה חודר לגופי הייתה בי תחושה של איחוד
מופלא עם אהוב מסתורי, קשר דם שנכרת לנצח. הסם הפך להיות חלק
מאורח חיי, מדמי, בבשרי. חיפשתי אחריו בכל פעולה שקיימתי בשגרת
היומיום האפורה, צעדתי ברגל כל ערב לפאב כאשר בעבר עצלנותי
איפשרה לי
הליכה רגלית רק במרחק המכולת השכונתית.
כשנסגר הפאב לתקופת שיפוצים, ישבתי בקריז בפינת הדירה המצחינה
שלי, רועדת ומזילה ריר, ולא יכולתי לזוז. שלחתי חברים לחפש אחר
הסם המושלם או משהו דומה שיזכיר את ריחו, את טעמו, אך לא נודעו
עקבותיו של הסם בשום פינה בארץ. גם האקס שלי שנסע עד הודו חזר
בידים ריקות. אפילו שם,במדינת ההזיות, לא שמעו על הסם שלי
מעולם, כך שבסופו של דבר התחלתי לחשוב שזו בטח עוד מין הזייה
מטורפת שהגיתי בעצמי.
אחרי שמונה חודשים כבר הייתי נקייה לגמרי, שותה כוסית ליקר קפה
 
פעם בערב ומעשנת קופסת פרלמנט ליום, שוכבת עם האקס שלי
בכפייתיות, אך לא מכורה יותר מדי לשום דבר.  
באחת מריצות הערב שסיגלתי לעצמי באותה תקופה, עברתי במקרה ליד
הפאב והבחנתי שהוא פתוח. תחילה המשכתי לרוץ אך מהר מאד חזרתי
אחורה, נכנסתי לבר והבטתי בו. תוך פחות מדקה נגמר תהליך
הריפוי. מושלם מכדי להיות קיים. שוב, לגימה אחת והתמכרתי.
מאז אותו יום,כל פעם שאני משתמשת הוא עושה לי רק רע ולא טוב.
אני חושבת שהתמכרתי לכאב שהוא עושה לי, ורק כך אני מרגישה
טוב.
אז אני צורכת אותו כל הזמן, ואז אני מחליטה להפסיק ולא נוגעת
בו שבועות, ושוב רק לגימה אחת והכל חוזר. ורק כשרע לי, טוב
לי.
אני יודעת שהוא מזיק לי ולא אכפת לי. לישון איתו, לקום איתו,
לא להיות בטוחה אף פעם שאי פעם אקבל ממנו מה שאני רוצה. לא
להיות בטוחה אף פעם שזה מה שאני רוצה. לא אכפת לי לתלות בסם
המושלם את כל חיי כל עוד תמיד תהיה לי אפשרות לקחת ממנו עוד
ועוד.
"קוראים לי אליס ואני מכורה."
"WE LOVE YOU ALICE "
הקבוצה קמה על רגליה והריעה, וסוף סוף הרגישה אליס בטוחה שהיא
לא לבד.
כשיצאה אליס ממרכז התמיכה היה כבר לילה. היא טרקה את הדלת
הכבדה אחריה, ועמדה מתחת לשלט הניאון המהבהב, הנושא את הכתובת
"כפייתיים אנונימיים ללב שבור". היא הוציאה מהכיס את הבקבוק
הירוק, לקחה לגימה מהסם המושלם וצעדה לאט הביתה.