[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יהונתן כסיף
/
הצינורות המקובלים

שקט! שקט כבר! לעזאזל! רועשים אתם משאון מלחמה!
כבר אי אפשר לעבוד פה בשקט. העיירה הקטנה משקשקת, כאילו עומדת
היא להתפוצץ.
רבים אנו כאן. אולי רבים מדי. מסתעפים כקורים, נפגשים
ומתמזגים, מזרימים ומוליכים, עובדים ללא סוף כעבדים
לחלומותינו.
אני?
מוליך אני חומר מיוחד. איני יכול לפרט מהו ומה מטרתו, אך
משוכנע אני שתגלו זאת עם הזמן. אחרי הכל, אף לסבלנותי קיים
סייג משלה, וככל שמאדירים הם צווארי הבקבוק, לא אתפלא אם
אתפוצץ יום אחד ואתיז לכל עבר את הנמצא בתוכי, אדלוף, אשטוף
ואציף. כי מלא אני כבר עד אפס חלל ובמקום צפוף הניחוני. מקום
בו רבים כמותי, צינורות קטנים מלאים חומרים. אך סבלנותם שכל
אלו כבר פקעה, ונראה ששלי עודה עומדת עבורי.
משקשקים הם וצועקים, מתנפצים וממטירים קולותיהם על מוצלחותם,
כאילו היה זה זהב הזורם בנבכם. והכל בתקווה אחת, שהם ישמעו שם
למטה.
הם?
אוה... קטונתי מלומר שמותיהם, הרי יאכלו אותי בחלודה ויחליפוני
באחר לאלתר. אקרא להם... המקובלים. הצינורות המקובלים.
הם אלו אשר נחים שם למטה, תחת לפני האדמה. הבוסים הגדולים
שלנו. המעובים, הענקיים, הגסים, עשויי האבן, המנקזים את כל
חומרינו אליהם ומבצעים באלו אינקוויזיציה.
מוציאים הם ומפיצים את אלו החומרים בסלקציה איומה לטובת
ההמונים. אתם. אלו שמעבר לקירות.
צחנה שוררת בתוכם, כך עברו השמועות ברשתנו. כראשי מאפיות הם,
נחים הם באדמה כמנהלים על כסאות עור, מתחרים האחד בשני, מוצפים
אלפי סוגי חומר מדי יום, בוחנים, בוררים, מסננים, מבקרים,
שולפים וחושפים רק את אשר נראה בעיניהם.
את השאר?
אין אני יודע לומר בוודאות, אך הסיפורים מספרים כי לא יאה הוא
סופם. אומרים כי נקברים הם בים גדול של תקוות, בין סרחון צרכים
ורפש.
הצינורות המקובלים... הא! צינורות מחובלים!
ייבושו אזניכם על תגמוליהם לאלו אשר כן נחשפים. יצעק לבכם עת
תבינו את השפלתנו! אך אין בנפשותנו, הצינורות הקטנים, הרצון,
היכולת וההון לכוון את חומרינו אל יעודם בלעדיהם. להם עומדים
היכולות והקשרים. להם ההון והשליטה. השוק משוחד מעצמתם ונשטף
בזרמיהם השוצפים כנהר פרא. אטום הוא בפני צינורית קטנה שכמוני,
כמו הקירות אשר עוטפים אותי מכל עבר.
"נפשות אלו הקטנים, כשל ילדים הם," כך ניסח דבריו אחד המקובלים
לעיתון לא מזמן, "אין הם מהרהרים בתמלוגיהם. שאיפתם הינה אך
ורק לחשיפה!"
כמה ממריד ומורט הוא המשפט!
כאן החלטתי להתחיל וללמוד. כי משפט חכם ממשפטו של זה הוא: חומר
ביד היוצר. ביד היוצר. אם בי נוצר החומר, ממני יצא הוא, ממני
זרם הוא. אך ביקורת גבולות לו עתה. מחוייב אני להזרימו אל
הצינורות המקובלים כדי לחשפו.
מס הוא זה! מס! חמס!
יש אשר ניסו לבצע מעקפים, אך מצאו עצמם במסתמים חד כיווניים.
יש אשר הצליחו להשתחל מקירות פרוצים, אך נתקלו במבט עיניהם
הנוראיות של אלו המקובלים, עיניהם מלאות המארה. הריקנות מילאה
את הצינורות אשר פרצו כך ללא אישורם, ואור כבר לא ראו
חומריהם.
חומרי אינו על טהרת החשיפה. אף אינו למען תגמוליי בזה הרגע.
חומרי הנו על טהרת הקריאה לכל חברי הצינורות הקטנים. קומו
ועשו! קומו ועיזרו! כי ניזונים הם מאיתנו, וכרסם כבר שמנה!
ואנו... נשארים פה נחבאים בין הקירות, מחלידים, דקים ומשקשקים
בפני דפנות האבן העומדות כחומה מולנו.
הצינורות המקובלים...
אשתמש בכם היום, כן. אזין אתכם מפת מאפי המרעילה. עד כי כולם
שם בחוץ יבינו תכליתה. עד אשר תישחק האבן העוטפת אתכם, ותיחשף
הצחנה לחוטמי כל. עד אשר ייגשו ללגום מברזי שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו חמודה,
תבלעי. כן ככה,
כמו נמרודי
והפתק.



זה שקורא לעצמו
ביסלי ברוח החבר
של שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/02 2:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהונתן כסיף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה