הכל התחיל באיזשהו יום, אני לא זוכר מתי...
ישבתי על המרפסת והקשבתי לחדשות.
"שלושה פצועים בפיגוע ירי ליד מחלף קלקיליה..."
"ובכן, דני אתה יכול לסכם לנו את ארועי היום..."
"כן, בהחלט, היום היה יום מסעיר ביותר, שהחל בבריחתו של השודד
המפורסם הידוע בכינוי "השרוולן" מהכלא."
'דינג' נשמע צילצול בדלת.
"רגע!" 'דינג' "אני בא!" 'דינג' "רגע!" 'דינג' 'דינג' 'דינג'.
פתחתי את הדלת.
בפתח עמד השכן שלי שמואל עם פנים חיוורות.
"תשמע", הוא פתח, "אתה לא יודע מה קרה?"
"על מה אתה מדבר?", שאלתי.
"ובכן, נימנמתי לי אחרי צהריים במיטתי, כשלפתע שמעתי צעקות
מבחוץ..."
"כן."
"אז ירדתי לבדוק מה קורה..."
"ו..."
"ראיתי שם דמות חשודה מסתתרת בין הפחים".
"התחלתי להתקרב אליה בצעדים זהירים..."
"עוד קצת... ועוד קצת".
"ופתאום היה רעש גדול, והחתול של מירי קפץ עלי משם."
"פששש...."
"נרגעתי והתחלתי לצעוד לכיוון הבית, כשלפתע הרגשתי יד ענקית
לופתת את הצוואר שלי ומן מכה בראש, והתעלפתי..."
"באמת?!, ומה אז?"
"כשהתעוררתי הייתי במקום מוזר. לפתע ראיתי את השודד שברח
מהכלא. הוא התקרב אליי ואמר לי: "אני מצטער על כל המהומה אבל
לא היית לי ברירה... אני חייב מסווה", "ומה הקשר אליי?", שאלתי
אותו...
"ובכן", הוא אמר, אני צריך מישהו שאני אוכל לפעול דרכו בלי
שיזהו אותי, בזמן שהוא יישאר פה במחבוא במקומי!""
"מה זה אומר?"
"גם אני לא הבנתי!"
"ו..."
"ואז הוא נתן לי משהו לשתות, הרגשתי סחרחורת והתעלפתי שוב...
כשהתעוררתי עדיין הייתי בחדר ההוא! "מה אני אעשה?", חשבתי.
לא ידעתי מה הוא רוצה ממני... ניסיתי לחשוב על דרך לצאת מהמצב
הזה... גירדתי בראש. "מוזר", חשבתי, "הפנים שלי מרגישות
מוזר."
"ומה קרה?"
"מצאתי פיסת זכוכית, הסתכלתי דרכה וגיליתי לתדהמתי..."
"מה!!!!!"
"גיליתי שהפנים שנשקפו אליי היו פניי השודד!"
"וואו! זה הולך להיות מעניין, חכה רגע..."
הכנתי שתי כוסות קפה וחזרתי לשוחח איתו.
"אז? מה קרה אח"כ?", שאלתי בסקרנות.
" חיכיתי זמן רב, לפחות כמה שעות טובות..."
"ו..."
"ואז הוא חזר... דיברתי איתו קצת, ושיכנעתי אותו להחזיר אותי
למצב הרגיל..."
"באמת?! סתם ככה?! הוא הסכים?!"
"כן..."
"מיהרתי הביתה ובאתי לכאן..."
"טוב", אמרתי, "בוא נשתה קצת קפה..."
"רעיון טוב!", אמר, ונתן לי את הספל הקרובה אליו.
לגמתי שתי לגימות והרגשתי סחרחורת...
כשהתעוררתי, גיליתי את האמת...
הוא רימה אותי.
הוא לא סתם ככה השתחרר, הוא עשה עיסקה עם השודד שהוא יביא לו
מישהו אחר!
לא נורא, הסתדרתי, עשיתי עיסקה עם השודד, והוא נתן לי אבקה
שאני אשפוך במשקה שלי ושל מישהו אחר והוא יתחלף איתי.
הלכתי ברחוב...
פתאום ראיתי מכר שלי ורצתי לעברו...
"היי, מה נשמע! לא ראיתי אותך הרבה זמן... רוצה לשתות משהו?"
ישבנו לשתות...
הרגשתי משהו מוזר בכיס שלי, אבל התעלמתי...
המשקאות הגיעו ופישפשתי בכיסי כדי להוציא את האבקה!
"היא נעלמה!"
"מה?", שאל חברי.
"האבקה, היא נעלמה!", צעקתי.
"סליחה, העיר מישהו מהשולחן ליד... אתה מתכוון לזה", והציג
לפני את האבקה,"חשבתי שזה סוכר ושפכתי קצת במשקה שלי... אני
מצטער שגנבתי את זה, אבל על תדאג... שמתי גם אצלך קצת, זה
בסדר, לא גמרתי הכל לבד."
הרגשתי סחרחורת.
"מה עשית?"
"שמתי אצלך שגם לך יהיה מתוק, כי הרגשתי רע שלקחתי לך את זה!"
התעלפתי.
"פששש.. הוא רגיש!", העיר האיש לחברי.
התעוררתי.
ישבתי על כורסא ולידי התרוצצה אישה זרה כנראה מארץ אחרת.
"אדוני בסדר?", היא שאלה, "יופי!"
הרגשתי מבולבל.
"אדוני רוצה לאכול?", היא שאלה.
אבל אני הייתי שקוע בניסיונות להחלץ מהמצב שהגעתי אליו.
"אדוני, אתה שומע?", היא התעקשה.
אוחח... לעזאזל, אם רק הייתי יודע מי אני...