נועה אורבך,
למה אני כותבת לך
מילים חסרות אמת, חסרות המשך
לא הכרתי את פנייך
מעולם לא הופנה אליי מבטך
שותפה לא הייתי אף פעם
לרחשי לבך
מעולם לא חוו אוזניי, את ניגון קולך.
ועדיין, משהו אצלך,
החיוך, העיניים, אותיות הקסם של שמך
האדם שנוצר בדמיוני, מופיע והולך
הצחוק בעינייך בהדפס תמונתך
חברייך בוכים, נרות בחדרך
המשורר הנפלא מקדיש שיר לכבודך
ולמה דווקא את, כל כך נדירה הינך?
נשארת בתוכי, נחרט חיוכך
מדמיינת איך חורטים על הקבר את שמך
ואת כל כך בחיים, לא מצליחה להסביר איך
איך נותרת בלבי - לב שלא הכירך
ולמה את, מאלפי המתים, למה את כבר אינך
אך שמך לא מרפה, בתוכי מהלך
למה דווקא את, נדירה שכמותך
נשארת בתוכי, נחרט חיוכך . . .
נועה אורבך נרצחה בפיגוע ירי בכפר סבא, ביום ראשון,
17.3.2002. |
