מומלץ לקרוא עם "הילדים
של חורף 73"

ילד שלי
כשלא הכנת שיעורים ואמרת שכן, ידעתי.
ידעתי עוד לפני שסיפרת לי, שאתה עצוב, או שמח או סתס כזה..
תמיד ידעתי, ילד שלי.
כשהיית שובב, כשהיית ילד טוב, כשהיית חולה ואמרת שהכל בסדר,
ידעתי.
כשהלכת לצבא, גיבור שלי, מבחוץ נראת אמיץ, אבל אני ידעתי.
אתה פחדת.
אמרת בקול הגברי שלך: "להתראות אמא, נראה אותך בחמשו'ש" ונתת
לי נשיקה כזאת חמה על המצח.  ילד שלי, כבר עברו 5 שנים ואתה
עדיין בן 19 . נער מקסים, יפה שלי, הלב של אמא.
ידעתי. ידעתי ברגע שנפלת, אולי שנייה לפני.
נפלת כל-כך הרבה פעמים, תמיד קמת אחרי זמן קצר, אבל איפה אתה
עכשיו בני? למה אתה לא קם? איפה החיוך והעיניים המבריקות,
הצוחקות? חלל. עצב עמוק כל-כל לא חשבתי שקיים.
חברה שלך עדיין נמצאת כאן הרבה, כאילו מחכה שתחזור,
והתמונות שלך על כל הקירות, כשהיית תינוק והכנסת אור לחדר,
כשהלכת לבית הספר בפעם הראשונה ולא רצית לעזוב את השמלה של
אמא, תמונות בר מצווה, תמונות יום הולדת, תמונות לפני שנסעת עם
כל החבר'ה. נסעת ולא חזרת.   אחיך הקטן מחפש אותך הוא מביט בי
בעיניים כואבות ושואל "אמא, איפה הוא?" ואני יותר לא מצליחה
לעצור. אמא בוכה. בן שלי, פרח..
הם קרעו ממני הכל
שברו לי את הלב.
בן שלי...
                                     בגעגועים
                                                אמא  



                                 נכתב ביום הזיכרון 2001
ולא שוכתב