אני למעשה לא הייתי אמור להגיע לשם מלכתחילה .
זה היה גיא שהיה צריך לצעוד בבטחה לשם ולספר לנו איך היה.
כולנו ידענו שאם כבר מועדוני סאדו-מאזו ,זה חייב להיות
בהולנד.
ואני, מה לי ולזה ? אני גדלתי בקיבוץ. לי יש דרכים משלי בשביל
להגיע לסיפוק . אני צריך שאיזו רודנית עם מגפי עור בוהקים
תרביץ לי עם שוט ?
פרט ששכחתי לציין עבורכם הקוראים הנאמנים, זה שנפרדתי מחברה
שלי במשך 3 שנים וחצי רק שבוע וחצי לפני הנסיעה,ואני לא בטוח
שדווקא ביקור במועדון סאדו מאזו ולבישת חגורות עור יהיה מה
שיירפא את לבי (ואפילו כמה הצלפות שוט מאיזו ילדה בת 19)
אז נכנסו לשם....הממממ...החבר'ה שלי מהגרעין ואני, היה שם אור
והיה חושך באותו הזמן, שזה תופעת טבע די נדירה חייבים להודות.
בכניסה חיכו לנו שומר שחור ענק בגובה של הר מירון שלקח מאתנו
בערך 35 ש"ח (בגילדנים כמובן) עבור כניסה + דרינק אחד על חשבון
הבית. עלינו במדרגות התלולות שהובילו לחדר קטן מאד ושם ראינו
ספות מסביב לשולחן וכל מני מתקנים מפוזרים, שרק לחשוב על
תפקידם עשה לי ישר עור ברווז ורצון לישון איזה אלף שנה, גם ככה
הייתי עייף רצח ומודאג מכך שנפספס את הטיסה שלנו מחר בגלל גמר
הגביע שמסתים חצי שעה לפני העליה למטוס.
פתאום התחילה מוזיקה די דכאונית להתנגן, אמנם אני כבר הייתי
אחרי שני וודקות זולות אבל בזכרון המוזיקלי המעומעם שלי,חשבתי
ששמעתי את צ'לסי גירל של ניקו, כן, ההיא מהמחתרת.
ואז יצאו ארבע בחורות (ואנחנו היינו ארבעה חברים), כל אחת תאמה
בדיוק את הסיוט הנורא שלי - עם כל מיני שרשראות ומגפי עור
נוצצים וחגורות עור עם תמונות של אקסל רוז.
אני לא יודע להרחיב לגבי מה שעבר על חבריי באותם רגעים, אני
יכול להעיד רק על מה שקרה אצלי.
היא הפשילה ממני את כל בגדיי, והיה קור אימים וחיברה לי טבעות
למקומות שונים בגוף שצבטו אותי בכאב . הדמעות, אותו מנגנון
אינסטיקטיבי של המוח כתגובה לכאב, החלו יורדות תוך שהו יוצרות
חלומות צבעוניים של חזרה הביתה, גורל השבויים הוויטנאמים
ב"מטאל ג'אקט", שבויים יהודים בבוכנוולד ופליטים קרואטים
בורחים על נפשם, יחד עם 4000 בורות שיש בבלקבורן באנגליה -
והכל התערבב לי ביחד, באיזה ג'אנגל פיוטי שכזה.
תוך שהאלכוהול חילחל לי לתוך המוח זכרתי רק בקושי את מראה
התיקרה מהמיטה שעליה שכבתי, רעש של משהו מצליף באוויר ושניי
אחרי זה מצליף לי בבשרי, בנקודות שכל נוירולוג היה אומר שהם
הכי כואבות. ככה, אחת אחרי השנייה - הצלפה באוויר ואז הצלפה
בבשרי וחוזר חלילה.
ליקקתי את סוליית המגף שלה.
נשכתי בשיניי את העור שממנו עשוי היה השוט, זה שהיה אמור לתת
מענה ופתרון לכל מכאובי ליבי, אבל זה לא עזר - היא המשיכה
להכות, בכל הכוח,הכל התערפל לי, איבדתי את ההכרה .
כשהתעוררתי, מצאתי את חבריי נושאים אותי במורד אמסטרדם כשאני
לא לבוש, והדבר היחידי שנמצא לגופי הוא שרשרת מוזרה, שאני לא
זוכר שנכנסתי איתה - שצידה האחד תופס את המקום הכואב ביותר
לגבר ,והצד השני תופס את פיטמתי השמאלית (הצד הכואב של הנשים
?) . כאב יוניסקסי.
חשבתי לעצמי, זה מקצוע טוב . לקבל כסף בשביל להרביץ לאנשים.
הבעסה היחידה זה שאני לא יכול לשים תמונות של כוכבי רוק במשרד
שלי, כמו שנהגתי לעשות במשרדי הקט בחברת ההיי טייק.
חבריי התגלו כחברים למופת. סחבו אותי כחצי שעה ברגל .
הגענו לגשר, מתוך ערפולי יכולתי לחוש ברוח קרה מזיזה את
בלוריתי אנה ואנה, הניפו אותי קצת למעלה והשליכו אותי למיים.
גם הם מכאיבים לאנשים, אבל לא לוקחים שקל על זה.
אני טובע.

נכתב בהשראת  Venus In Furs - The Velvet Underground