הבטחתי שלפעם הבאה שניפגש, אני אלמד כמה סיפורים קצרים בעל פה,
כדי שאני אוכל לדקלם לו אותם ברגע שייווצרו השתיקות המעיקות
האלה ששנינו כל כך שונאים. בפעם הקודמת, זה היה פשוט מגוכך.
אחרי 10 דקות התחלנו להבין שאין לנו על מה לדבר. אחרי 20 דקות
הבנו שאין לנו על מה לדבר, אבל ששנינו נורא רוצים לדבר על
משהו, אחרת היינו הולכים אחרי 10 הדקות בראשונות.
אז הבטחתי לו. זה הרי לא משנה על מה נדבר או אם אפילו נחליף
מילים שמישהו אחר כתב, העיקר שימשיך הזרם הזה של המילים
בינינו. שלא יעצר השטף וייסתם המקור שממנו הוא מגיע. שלא נצטרך
להודות, שאנחנו רוצים אבל אי אפשר. שלא נאלץ לשתוק ולהביט אחד
לשני בעיניים. לזה - שנינו לא מספיק אמיצים.